לאחר ש"סיימתי" עם הטיפול הפסיכולוגי שלי, סימנתי "וי" על התרפיה (בכך ניתנה גם ההצהרה הלא מוצהרת שאני אדם נאור/פתוח/מודע לעצמו/ומעמיק), די הפסקתי לחשוב על מהות מערכות היחסים הסובבות אותי. הרי כמה אפשר לטחון את הענין הזה עד דק? ובכלל למי יש אנרגיות לחשוב על דברים כאלה כשאתה עסוק בלריב עם ילדיך להגיע בזמן לכל מיני מסגרות חינוכיות כאלו ואחרות. וכך, לאחר תקופה די ארוכה של התעסקות בהישרדות ושל רדידות נפשית מסוימת, הגיע לידי הספר – "אחות שמש" (הרומן החמישי של דרור בורשטיין) העוסק בעיקר ביחסים הפנים משפחתיים של: אבא-אמא-אחות-אח ועל המקום והמיקום של האדם ביחס לעולם בכלל ולבני משפחתו בפרט.

מדובר בספר שאיננו מתנחמד לקוראיו, אין בו עלילה סדורה ולא מעט פעמים מצאתי עצמי מדפדף אחורה כדי לראות שלא פספתי דברים חשובים מדי. הסיפור מורכב מניואנסים קטנים ורבים שבונים את המארג הסיפורי. פרטים/אירועים/אינטראקציות שנדמים כקריטיים להבנת העלילה מוזכרים לעיתים במשפט יבש אחד, ולעיתים אלמנטים כביכול זניחים מקבלים את מלוא הדגש והחשיבות. וזו בדיוק הגאונות של הספר המעביר בצורה מוחשית את ההתעסקות הסובייקיבת בעיקר ובתפל, ועל האופן המגוון בו אירועים שונים נחקקים (או שלא) כחוויות בקרב משתתפיו. מרחב ההזדהות עם ארבעת הדמויות הראשיות של הסיפור הינו מגוון, כשמערכת היחסים הבולטת בסיפור היא בין האח לאחות. וכך בהתאמה, במהלך קריאת הספר, מצאתי עצמי חושב (לראשונה אחרי שנים) על מערכת היחסים שלי עם אחותי הגדולה. "והביטה בי ואמרה שהקשר בין אח ואחות הוא לדעתה הקשר היפה ביותר בעולם, מפני שיש בו את כל הטוב שבקשר בין גבר לאישה בלי כל הרע שנובע מהתשוקה וממפחי הנפש שהיא גורמת כשאינה מתממשת לשביעות רצונם ההדדית ומרצונם להפוך את בן הזוג לכלי שרת חי לתשוקתם או למצוקתם…" (עמ' 52).

הספר "אחות שֶמֶש" מאת דרור בורשטיין (הוצאת כתר, 188 עמ') – 92 ש"ח