אתאיסטים הם מיעוט באוכלוסיה, ויש לכך כמה סיבות. ראשית חלק גדול מהאוכלוסיה בעולם פשוט מאמין בקיומו של אלוהים. גם אוכלי טריפות הנוהגים בשבת מתגלים לפתע כמנשקי מזוזות. יש גם כאלה שלא בטוחים בקיומו, אך נוקטים באסטרטגיה של  " ואם יתברר בסוף שהוא קיים, למה להסתבך" (אז זהו, שהוא לא קיים ואתם לא מסתבכים). ויש את נוכחות הדת בחיינו, לפחות בישראל, שמופיעה גם כחלק מרוב החגים היהודיים וגם באירועים המשמעותיים בחיינו, קרי לידה\חתונה\פטירה. האלטרנטיבות החילוניות השתפרו אמנם בהרבה, ועדיין ברוב החתונות האוכל כשר. ולבסוף יש לומר שהאתאיזם מבוסס על שלילה של משהו אחר, ולכאורה אין לא קיום כאמונה עצמאית.

לכן התרגשתי כשקראתי לראשונה את סיפרו של ריצרד דוקינס "יש אלוהים?". זה היה כמו מניפסט של קבוצה מהפכנית שמסביר בלהט מדוע אנו מעטים אך צודקים, ומדוע בסוף אנחנו נהיה הרוב. דוקינס הוא מדען שפיתח תיאוריה ביולוגית חשובה הנקראת הגן האנוכי (מסתבר שגם הם חושבים רק על עצמם). וכמדען הוא חושב כמו מדען. המדע המודרני פיתח מתודה מסודרת שבה יש הבדלה ברורה בין דעות ותיאוריות ובין עובדות ואמיתות, וכן שיטה להפוך דעה לעובדה. אתה זכאי להאמין במה שאתה רוצה, אבל אם ברצונך לטעון שמשהו הוא אמיתי, אתה נידרש להוכיח את טענותיך. דוקינס מתיחס "להשערה בדבר אלהים" ומנסה לבדוק אותה כמו כל היפותיזה מדעית. מתברר שהטיעונים קלושים ביותר ורחוקים מלהוכיח את קיומו של אותו אלהים משוער.

בהמשך עובר דוקינס בשיטתיות על מירב הנושאים הטעונים הקשורים לדת ולאלוהים ומראה שההסבר המדעי ודרך החיים החילונית הם אלטרנטיבה ראויה והומנית לאותן אמונות. זה רחוק מלהיות ספר לימוד משעמם. הוא כותב ברור וקולח, בצורה מעט פרובוקטיבית, אך לא מתלהם כמו כותבים אתאיסטים אחרים. דוקינס לא מסתיר את סלידתו מחלק מן האנשים שמדברים ופועלים בשם אותו אלוהים שאינו קיים. בשונה מאוד מן התדמית שהיא מנסה לאמץ לעצמה, הדת אחראית ללא מעט מהרוע הקיים בעולמנו, ודוקינס עוזר בהסרת המסווה הזה מעליה. הוא פונה בספרו לכל האנשים, דתיים ואתיאיסטים כאחד, להבין טוב יותר כמה מהדברים הנתפסים על ידי רבים מאיתנו כעובדות. הוא אינו מהסס לערער, להפריך ולהשתמש באינספור דוגמאות מחיי היום יום כדי להסביר את האשליה הגדולה של הדת.

יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת  – ריצ'רד דוקינס, הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, 571 עמודים