כידוע יש מלכות שמימית ויש מלכות ארצית, ואין מלכות נוגעת במלכות. אבל פעם מזמן, מלאך אחד תמים, הראל,  {השחקן שחר ישי) הפר סדרי עולם. ירד לאדמה עם הנבל ועם המוסיקה השמימית שלו. וכאן התוודע ליצר האדם, לתככים ולרוע, וגם לאהבה מסוג אחר. המלאך הראל  עובר איזו שהיא מטמורפוזה וכמוהו גם הנסיכה המרשעת שרק אהבה ומוסיקה מרככים את ליבה. האין זו אמת, שהאמנות והאהבה מרככים גם אותנו?

זה  מה שקורה בהצגה המוזיקלית "המלאך" מחזה שראשיתו אגדה חסידית המספרת שכולנו היינו מלאכים, אבל בלידה עברנו תהליך של שינוי. חטפנו טפיחת אצבע  מלאכית מתחת לאף, שמחקה לנו את זיכרון הגלגול המלאכי. האם המלאכיות הזו היא חלק מן האטביזם שלנו? האם בכל זאת עדיין יש לנו משהו מלאכי-גנטי שלא נמחק?
חבורה מובחרת  של 9 שחקנים צעירים, מצליחה כשעה וחצי להוביל את הצופה הצעיר והמבוגר אל תוך מסע מרתק, פילוסופי-משהו,עמוק, משעשע וזורם, מסע מן הלובן המלאכי לצבעי האדמה (תפאורה: כנרת קיש).

ההצגה "המלאך" משלבת את כוחותיהם של תיאטרון בית לסין והמדייטק, של אפריים סידון שכתב את המחזה, ושל ציפי פינס שביימה, ואין זה שיתוף הפעולה הראשון שלהם. בפעם הקודמת היתה זו הקלאסיקה "מעלה קרחות", ונראה שהבמאית, שהחלה דרכה בבימוי הצגות ילדים, התגעגעה ולאחר שנים רבות היא חוזרת בדבר מופלא כל כך.

אולי מישהו יודע איך אומרים נפלא וקסום בשפה המלאכית? לא יודעים, הא? זה סימן שהאגדה על המלאך שמוחק, היא אמת לאמיתה!
ואם אתם רוצים לדעת איך אומרים קסם בשפה הסידונית של אפריים, תקבעו פגישה משפחתית עם "המלאך".

המלאך, תיאטרון בית ליסין, מגיל 7  ולכל המשפחה. ההצגה הבאה:  3.7.10