לטייל ברגל זה כיף בכל מצב, אבל הפעם נתמקד דווקא בטיולים רגליים, ובחו"ל. אם יש כושר או חוסר משאבים אפשר תמיד להעמיס תרמיל ולצאת למסע. מי שיותר קשה לו (קשישים בני 30 ומשהו), יכול לטייל בין מלונות קטנים הפזורים במרחק יום הליכה אחד מהשני, ובכך לחסוך את סחיבת האוהל, שק השינה ורוב האוכל. לכל מדינה יש את הווריאציה המיוחדת לה – אבל אנחנו התאהבנו בגרסה האנגלית והיא ה-Bed and Breakfast המוכרת והאהובה.

יש חברה אנגלית בשם Contours המספקת שרות נפלא לטיולים כאלה. החברה מזמינה B&B לאורך נתיב מוגדר מראש, ומעבירה את הציוד של המטיילים ממקום אחד למשנהו במשך היום. זה אומר שקמים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר אנגלית מזינה המכילה כל יסוד המזיק לבריאות הידוע לאדם ויוצאים לדרך. בצהרים אוכלים איפשהו: אם מתכננים נכון, זוהי ארוחת פאב אנגלית (מאותה ליגה של הבוקר, מה לעשות, האנגלים לא יודעים לבשל), עם הרבה בירה. אפשר גם לקנות בבוקר אוכל בסופר ולעשות פיקניק פסטורלי באחו, ובערב פוגשים את הציוד וסועדים בכפר הקטן בו לנים.

יש המון מסלולים בכל אנגליה וסקוטלנד, ואנחנו הלכנו את ה-Cotswold Way שזה שביל מפורסם העובר באזורים הכפריים, מערבית ללונדון, ליד העיר Bath. ההליכה קלה למדי, הרוב שטוח, עם גבעות קטנות לגיוון. הנוף כמו באגדות. הכל ירוק, מחולק לשדות ובתוכם כבשים שמנמנות ועצלות, פרות, חזירים וסוסים. יש יערות קטנים שנראה שפו הדב עדיין גר בהם, ובתים ישנים ויפים שנראה שמיסטר דארסי של ג'יין אוסטין עדיין מנמנם בהם לקראת התה של 17:00.  הכל נורא יפה ורגוע ולמי מחפש גם שלווה וריקון הראש זה המקום הנכון. הכל משולט נחמד (אפילו השלטים שלהם נעימים ולא צועקים), ואם טועים או יורד גשם, אפשר תמיד לקחת מונית למקום הבא.

בדרך עוברים כפרים עם שמות בלתי אפשריים כמו Wotton-Under-Edge ובהם אנגלים חביבים וקצת עתיקים. האזור די אמיד כך שהבתים נוחים ויפים. בסוף הגענו ל-Bath (במונית, היה גשום מדי), שהיא עיר קטנה ומקסימה ואפילו אכלנו ארוחה איטלקית מצוינת במסעדתו של ג'יימי אוליבר, הוא השף הערום (המלצה מפורטת בהמשך).

[PSGallery=w10xsy7l9r]