מזה שנים מתנהל בראשי דיאלוג פנימי בנושא בשמים. כאדם שאוהב להריח טוב ולהרגיש נקי אבל לא רוצה להתבלט יותר מדי ולהעיק, אני מוצא את עצמי במילכוד. האם הזלפת בושם על הפנים היא מעשה לגיטימי? האם האינטרס האישי להרגיש רענן עולה בחשיבותו על האינטרס הציבורי השואף לסביבה ניטראלית מריחות? מצד אחד, ריח טוב עדיף על ריח רע ומצד שני, באמת קשה להגיע למינון מדויק שיביא לתוצאה הרמונית עם הסביבה.

וכשאתה משדר לקוסמוס שאלה אמיתית וחשובה כמו זו, הקוסמוס נענה. בביקורי האחרון בחנות הטיפוח של "Kiehl's" בניו יורק  אחרי שנים של שימוש אדוק בסדרת מוצרי ה-MUSK שלהם, החלטתי לעשות מעשה ושאלתי את המוכרת אם יש גם בושם בניחוח הזה. הגברת בחלוק הלבן, כמו מלאך שקרא את מחשבותי, אמרה "כן, יש בושם, אבל אולי תעדיף משהו יותר אישי ופחות דומיננטי". מוכה הלם מרגישותה נכנסנו לשיחת עומק בנושא שגילתה את סדרת תמציות השמן (אסנס אויל) שהשיקה לאחרונה חברת תכשירי הטיפוח המהוללת.

תמצית הריח הראשונה של "קילז", ה-MUSK, נרקחה כבר ב-1921 ומאז הופיעה במגוון רחב של תכשירים: קרמים, סבונים ואפילו בשמים. לפני כמה שנים הם החליטו לשחרר לשוק את התמצית של ניחוח ה-MUSK, שיושבת בתוך בקבוקון קטן (שעולה $26). מאז יצאה סדרה של בקבוקונים קטנים כאלה (7ml) עם תמציות בריחות מעולים: וניל, אשכוליות, אמבר ו(אפילו)כוסברה. כולם מתאימים לשני המינים. מיהרתי לרכוש שני בקבוקונים, אחד MUSK, השני אמבר. הבקבוקונים מצוידים ברולר כך שלא ניתן להזליף את התמצית על העור אלא רק להעבירה על שורשי הזרוע ולמרוח קלות מאחורי האוזניים. זה באמת בושם אישי, שרק אתה או מי שחי איתך באינטימיות אמיתית יידע עליו. מסתבר שלא חייבים להיות ערסים כדי לאהוב להריח טוב, ואפילו לא מטרוסקסואלים.

אפשר למצוא את בקבוקוני הבושם האישיים בכל חנויות "קילז" שנמצאות בכל מטרופולין בעולם שמכבד את עצמו ובחלק מרשתות הכלבו היוקרתיות. בישראל עדיין לא נצפתה נציגות של "קילז" אבל חיפוש מהיר בגוגל (kiehl's) יוביל אתכם לחנויות שמאפשרות לקנות אותו אונליין ולהזמינו בדואר.