זה בדיוק מסוג הספרים שאם לא היו ממליצים לכם – לעולם לא הייתם שומעים עליהם, וזו בדיוק הסיבה שהביאה אותי לכתוב עליו כאן. כמו שכתוב על עטיפת הספר – "הסופר האמריקאי הכי גדול שאתם לא מכירים", באמת לא שמעתי על דונלד הרינגטון בחיים וגם לא על הוצאת הספרים "טובי". אני לא מתיימרת להכיר את כולם, אבל עדיין, כשבאתי לחפש את הספר בחנות הספרים היו צריכים להביא אותו מהמחסן (כי הוא לא היה על המדפים).

הספר מביא את סיפור הקמתה של עיירת סטיי מור (stay more), החל מהימים בהם הגיעו שני המתיישבים הראשונים, האחים נוח וג'ייקוב אינגלדיו בתחילת המאה ה-19, ועד להווה.

כל פרק נפתח ברישום (הרישומים אגב, של הרינגטון עצמו) של מבנה אשר אותו יבחן הרינגטון במהלך הפרק. מה שאהבתי הוא שבנוסף ל"בדיקה" של המבנה מבחינה ארכיטקטונית, הרינגטון בודק גם מה הוא אומר על האדם שבנה אותו ומה הוא ניסה להגיד בזה. מצאתי את עצמי מסתכלת על האיורים האלו בתשומת לב רבה ותוך כדי קריאת הפרק, דפדפתי לאחור כדי למצוא באיור את מה שמסופר.

הסיפור נמשך על פני כמאה וחצי ושזור בהיסטוריה האמריקאית (השפל הכלכלי הגדול, מלחמת האזרחים, מלחמות העולם ועוד).

תושבי סטיי מור כמעט תמיד נגד כל דבר שמזוהה בעיניהם עם הקידמה, והם דוחים אותו על הסף. את אותם מוצרי "קידמה" מביא לעיירה אלי ווילארד, סוחר ערמומי, שמגיע מידי כמה חודשים ומביא דברים שאף אחד לא שמע ולא ראה מימיו כמו מספרים ושעונים. ברור שבסוף, כל דבר מוצא את מקומו כולל חשמל, טלפון ועוד אבל תמיד יהיה מישהו שיתלונן שהקידמה (ואפילו היכולת לקרוא ולכתוב) הרסה את חבל האוזרק.

לא יכלתי שלא להיזכר בפורסט גאמפ, אותו ילד/נער שובה לב שהשפיע על ההיסטוריה של אמריקה. גם כאן מדובר בשלל דמויות , לא חדות במיוחד שכאילו השפיעו על ההיסטוריה ושמן פשוט "נשמט" מהספרים.

אל תצפו לספר "גדול". הייתי אומרת שזה ספר מפתיע, שנקרא בנשימה אחת, והוא קליל ומושלם לחופשה. הרינגטון מצליח להציג נקודת המבט של שני הצדדים (גם את האינדיאנים וגם את האמריקאים) וזה מרענן ונותן את החופש להזדהות עם מי שבא.

לסיכום – זהו ספר שמח ומצחיק, במלוא מובן המילה. לכל אורך הקריאה היה מרוח לי חיוך מטופש על הפנים ונהנתי מכל רגע.

הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו / דונלד הרינגטון, הוצאת טובי, 366 עמ`