המסר הנוקשה שגדלתי עליו בבית ספר הוא שצריך לקבל החלטות קשות, כן-כן, לא-לא. או שאתה לומד, או שאתה לא לומד. או שאתה רציני, או שאת ברדקיסטית, וכבר אז התעורר בי החשד שמבוגרים אובססיביים השתלטו על העולם והפכו אותו לציור גרפי של צומת עם זוויות ישרות. למה? ככה! בשביל לשלוט בהמונים – נוח יותר לסרגל אותם. כבר אז לא הסתדרתי בגרפים ובמשבצות, על טבלאות אני בכלל לא מדברת. תמיד מצאתי סדק שדרכו אפשר להתפלח מהזרם המרכזי, בלי להסתכסך לגמרי עם מוביליו ולשכנע אותם שלמרות מה שנראה להם – אני יודעת מה אני עושה ובכל מקרה אין לי דרך אחרת. והנה אני בגגי, נדרשת לפעולת הדליה, כבר פירטתי פה פעם מה זה, למפספסים – זה הצורך לתת לעגבניות ולמלפפונים ולכל החבר'ה האלה ששולחים קנוקנות, משהו להתלות עליו כדי לאפשר לכל פרח שממנו יבוא פרי – מקום נוח להתבלט ולנשום. אבל הטבח בסיור עגבניות ברנג'יס ואני כאן חד הורית עם אלף חזיתות, אז מה עכשיו הדליה?! לקחתי שרפרף, הנחתי עליו את ענף המלפפון וחיזקתי אותו בשני עציצונים, לאחר סידרתי שולחנון להישען עליו ולעוד אחד הצמדתי ארגז שיוכל לשים ראש ולצמוח. לא, אי אפשר למכור את הסידור הזה במשתלות או להעלות אותו על פס ייצור, זה מה שנקרא פתרון רך, אורגני לאיפה שהוא נמצא, משתמש במה שיש בתחום הכוח והחפצים. לא, זה לא רציני – אבל כן קטפתי מסידורים כאלה לא מעט מלפפונים. עם הצלחה לא מתווכחים – אז לכל המורים שהרימו עלי גבה – לשון בחוץ – תעשו מה שאתם מבינים, מה שאפשר, תתלו וילון עקום מאולתר, שלא תהרוג אתכם שמש איפה שנשבר התריס. אם רבתם עם מישהו לא צריך או לדבר על הכל או לחתוך הכל, אפשר להנמיך את האש לחכות שיעבור הזעם ובינתיים לסדר סידורים רכים, גמישים שיחזיקו כמה שיחזיקו – זה יותר משום דבר. בשבוע הבא: על הכותנה שלנו, גם כן סידור רך שהמציא הטבע, ועל תולעי משי ירוקות. אני שוקלת לארגן קייטנת תולעים לקיץ. ילדים, מי נרשם? מספר המקומות כמספר התולעים, בלתי מוגבל.