האמת היא, שבכלל לא חשבתי שנצליח להיכנס לתערוכה. האישה האדיבה שבצדו השני של קו הטלפון הסבירה לי שלא, אי אפשר לקנות כרטיסים להוקני כי הם כבר נמכרו מראש, מזמן, לחודשים הבאים, וכן, ניתן לקנות כרטיסים במוזיאון עצמו ("רויאל אקדמי אוף ארטס" בלונדון), אבל התור, היא חוששת, ארוך ביותר. מרוב נימוס תפס אותי ייאוש. למזלי העצום, בת זוגי לא קורצה מחומר המתייאש בקלות כמוני, וכך מצאתי את עצמי עומדת בתור, כאחרונת הבריטים, ביום בהיר מאוד ולכן גם קפוא ביותר ויפיפה של ינואר, בתקווה להכנס לתערוכת הציורים החדשים של דיוויד הוקני.

האמת על העמידה הבריטית בתור היא כזאת: הסיבה היחידה שהם מסכימים לעשות את הפעולה הסיזיפית הזאת, היא שמרוב סדר ונימוס, הכל עובד כמו שצריך, והתור בעצם זז מהר מאוד. במזרח התיכון לא נחלום לעמוד בתור כי אנחנו יודעים שנעמוד שם לנצח. מה שאני מנסה לומר הוא, שלהפתעתנו, תוך רבע שעה (!) היינו בפנים. עם פה פעור. ונשימה לא סדירה. ולב שדופק מהר מאוד. וכאן אני אסביר קצת: דיוויד הוקני הוא צייר מפורסם מאוד, סופר סלבריטי. הוא עשה את שמו בקליפורניה, עם ציורים של בחורים ששוחים בבריכות תכלכלות, ועם קולאז'ים של תצלומים של המדבר. אבל במקור, הוקני הוא בן יורקשייר שבצפון אנגליה, חבל ארץ פראי, אפור, ורבים אומרים קודר, שנתן לעולם גם את האחיות ברונטה ואת רובין הוד. אנחנו יכולים רק לנחש מה חשב הוקני הצעיר על יורקשייר כשברח ממנה בסוף הפיפטיז כנער הומו עם נטיות אמנותיות, אבל ציוריו מאותה תקופה מראים הרבה אפלוליות וגשם. עכשיו, כולנו יודעים, שאי אפשר באמת לברוח מהמקום ממנו הגענו, אבל השאלה היא מה אנחנו עושים עם השיבה הזאת.

במקרה של הוקני, סגירת המעגל הביאה לתקופה הכי יפה ופורייה בקריירה שלו: דבר נפלא קרה להוקני כשחזר ליורקשייר, כאיש מבוגר, אפילו בא בימים: הוא התאהב מחדש בנופי ילדותו הפראיים, וחזר לצייר אותם. אבל הוקני המבוגר ראה ביערות והעמקים ואפילו במפעלים המפלצתיים קסם. והוא התחיל לצייר אותם עם כל התשוקה והחמלה שיש לגאון אמיתי, אבל בקשת הצבעים שהביא איתו מקליפורניה: לילכים וכתומים ואדומים וירוקים וזהובים. עכשיו אתם מבינים למה ליבי החסיר פעימות כה רבות בתערוכה הזאת: יופיו של הנוף המערב יורקשירי, העצים והפריחות והעיירות, מצויירים בצבעים ובתנופה שלא נראתה מאז ואן גוך, ואני לא מזכירה את המאסטר הזה סתם. תארו לעצמכם שוינסנט שלנו היה שורד את השגעון וחוזר לארצות השפלה הקודרות של ילדותו אבל מצייר אותן כפי שצייר את דרום צרפת – ויש לכם רעיון איך נראים הציורים של הוקני. ולא, אני לא  מגזימה. די אם אומר שבחדר אחד פשוט פרצתי בבכי של התרגשות.

אני לא מבקרת אמנות, לא אקדמאית ולא חוקרת ציור. הלב שלי מוביל אותי תמיד, והלב שלי פירפר בחדווה ואמר לי שזאת תערוכה מדהימה. יש בה גם ציורים מדהימים על אייפד, סרטים מרובי מסכים שפורשים את הטבע במלוא הודו, אבל בעיקר כל כך הרבה יופי  עד כי הנשמה שרה בתוך הגוף. לקחנו את היופי הזה איתנו, לנצח, מתנה מאמן גדול שידע להזדקן בעדנה וחיוניות אדירים. אם יש לכם או לכן אפשרות לראות את האמנות הכבירה הזאת בזמן אמת – לא תתחרטו. מדהים.

התערוכה David hockney- a bigger picture – עד 15 פאונד, תאריך נעילה – 09.04.2012
לפרטים נוספים והצצה בתערוכה – היכנסו לאתר המוזיאון Royal Academy Of Arts
London, UK

[vimeo 36344210]