אחד מהפרמטרים עבורי לספר טוב הוא הזמן שאני לוקח עד לספר הבא. בדרך כלל, ברגע שאני גומר לקרוא ספר, אני כבר לוקח את הספר הבא בתור כדי לחוש אותו ולקרוא בשער האחורי במה מדובר. אולם לעיתים, במקרה של ספרים משמעותיים יותר, אני מרגיש שאני לא מסוגל לעבור מיד לספר הבא, ואני נאלץ לגזור על עצמי תקופת צינון של מספר ימים בין הספרים. כך קרה עם הספר "בית קיץ עם בריכה" שכתב הרמן קוך (ספרו הקודם "ארוחת ערב") בתרגומה המצוין של ענבל זילברשטיין.

הספר מסופר מפי דר' מארק שלוסר, רופא משפחה באמסטרדם שמטפל בעיקר בידוענים. המסגרת הנרטיבית של הסיפור סובבת סביב רשלנותו הרפואית של דר' שלוסר עקב מות אחד ממטופליו, השחקן הידוע – ראלף מאייר. ראלף הנו שחקן תיאטרון וטלוויזיה מוכשר וכריזמטי שמזמין כשנה לפני מותו את משפחתו של מארק (אשתו עם שתי בנותיהם) לבית הנופש שלהם. הספר נע קדימה ואחורה בזמנים: בין הרגע בו רופא המשפחה מואשם ברשלנתו הרפואית לבין סיפור היכרותו עם השחקן בבית הנופש שלו.

מעטים הם הספרים שגורמים לי לנוע באי נוחות בזמן קריאתם. הכתיבה קולחת, לעיתים בוטה ואירונית, והיא מפנה מבט ביקורתי ונוקב על החברה המערבית בימינו בכלל, ועל מוסד התא המשפחתי בפרט. הרמן קוך לא עושה הנחות. הוא מתאר את מה שעובר במחשבותיו של רופא המשפחה בזמן עבודתו ("הגופים האנושיים נראים בעיני מספיק גרוע גם בבגדים. אני לא צריך לראות אותם… את קפלי העור שתמיד חם מדי בתוכם והבקטריות חוגגות.. אני מעמיד פנים שאני מסתכל וחושב בינתיים על משהו אחר, על רכבת הרים בלונה פארק…" עמ' 7); את המורכבות של מערכות היחסים בין בני זוג בתקופתינו המודרנית וכנגזרת מכך גם את היחסים בין הורים לילדים; את (אי) הלבטים המוסריים, הצביעות וההתחסדות הבין אישית ("תשעים אחוז מהנשים חושבות שגבר נשוי מושך יותר מגבר שחי לבדו… גבר נשוי, ועדיף עם ילדים, כבר הוכיח את עצמו שהוא יכול. גברים רווקים, פנוים, הם כמו בית שעומד יותר מדי זמן ריק…" עמ' 72). כל זאת מניע את הקורא לכדי מערכת יחסים מורכבת של הזדהות ודחייה עם הדמויות הראשיות של הספר, שממשיכות לשוטט במחשבות הקורא גם לאחר סיומו.

הספר "בית קיץ עם בריכה" מאת הרמן קוך (מהולנדית: ענבל זילברשטיין, בהוצאת "עברית" ו"כתר", 333 עמודים) – 98 ש"ח
להשיג בחנויות ואתרי הספרים ברחבי הארץ