הכל התחיל בסטטוס של עינב גלילי בפייסבוק: 'מישהו מלבדי קורא את "אשמת הכוכבים" של ג'ון גרין? אני לא מצליחה לעשות שום דבר, קוראת ובוכה כבר יממה'. נשמע משכנע כל כך שבהזדמנות הראשונה הלכתי וקניתי את הספר. לבכות לא הצלחתי, לצערי (הפעם האחרונה שממש הזלתי דמעות בקריאת ספר היתה כמדומתני בעמוד האחרון של "חלף עם הרוח", אי שם בנעורים), אבל התפעלתי קשות. הייזל, הגיבורה שמספרת את הסיפור, היא נערה חכמה ומדהימה בת שש-עשרה שמתאהבת באוגאסטוס החכם והמקסים בן השבע-עשרה, ומאחר ששניהם חולים במחלה סופנית, אין להם זמן וראש לפוזות ומשחקים, לא בחיים ולא באהבה.

גרין לא חס על גיבוריו וגם לא על קוראיו, ובכך גדולתו. זה היה עלול להיות קיטש נוראי, אבל הספר כתוב כל כך אמיתי ומדויק ויפה שאי אפשר שלא להיסחף ולהאמין להם ולאהוב אותם ולהיות מופתעים ונבוכים ומאושרים ועצובים יחד איתם ובזכותם. ואף שהמחלה הממארת תופסת חלק גדול מהעלילה, זה בכלל לא ספר מורבידי או ספר על אנשים חולים או על סרטן: זה ספר ש"בוחן באופן מבריק ומצחיק את העניין המרגש והטראגי שנקרא לחיות ולאהוב" (מגב הספר).

יש המון תובנות קטנות וגדולות בין השורות, וגרין מתבטא באמצעות שני גיבוריו האמיצים – ולא מעט גם דרך הסופר (הבדיוני) האלכוהוליסט ששניהם העריצו, פטר ואן-האוטן – בצורה כל כך חכמה ויפהפייה ("קשה להסביר את זה, אבל לדבר איתם היה כמו לדקור מישהו ולהידקר בחזרה", או "בזמן שקרא התאהבתי כמו שנרדמים. בהתחלה לאט ואז בבת אחת"), שבאמת חבל להחמיץ את הספר הזה. הוא נועד כביכול למבוגרים, אבל מומלץ מקרב לב לבני 13 ומעלה. התרגום ממש מצוין.

הספר "אשמת הכוכבים" מאת ג'ון גרין (מאנגלית: רנה ורבין, הוצאת ידיעות ספרים, 286 עמ') – 98 ש"ח (68.60 ש"ח בבוקמי)