"הללויה!" אני אומרת לעצמי כשאני מסיימת לקרוא את הרומן "מַכְּתוּבּ" מאת איריס אליה-כהן. מזוככת אני סוגרת את הספר באטיות, מתקשה להיפרד. אני רוצה להתקשר לעירית ברנע, לומר לה משהו ולהזמין אותה לקפה. לרגע אני שוכחת שהיא הגיבורה של הספר ולא חברת ילדות שלי, ולא חברה מהשכונה ומהחיים.

הרומן שכתוב בגוף ראשון ומעוגן בנוף הקסום של צפון הארץ, הוא תמצית ההוויה הישראלית על רבדיה ועל ניגודיה (מלחמות,שמאל, ימין, ערבים, יהודים, אשכנזים, מזרחיים, סודות כמוסים שאסור לדבר עליהם, ערבית, עברית). עירית, דמות מורכבת, כמו הגיבורים האחרים בספר, מחפשת גם היא איזה נוחם ושלווה. ומכל העצים בוחרת היא לגדל בגינה את התאנה. והגנן הערבי, אחאסן, מספר לה שאדם נתן לחווה לטעום מעץ התאנה… זה היה התפוח שלהם. והעץ הזה הוא גם כיסוי לכל מה שהגיבורים רוצים להסתיר זה מעיני זה. מסתירים ומגלים, מגלים ומסתירים.

איריס אליה-כהן הצליחה לטוות כאן עלילה מרתקת, לא רציפה, אבל מהודקת בחוטים דקים דקים. יוצרת רב-תחומית, ככתוב בעטיפה האחורית של הספר. ואכן יש פה הרבה שירה, דיאלוגים משובחים ואמינים, ועיניים שיודעות להקשיב לנוף וגם לצייר אותו בצבעיו המתחלפים. והשפה? העברית חוגגת. אפילו הגנן מכיר את רבדיה, את תרבותה ואת קצב נשימתה.

אינני יודעת עד כמה הייתה כאן מעורבותו של העורך חנן חבר, אבל בספר הזה אין מילה מיותרת. הכל ארוג וזורם. כאב סיפורי הילדות של הגיבורים נשזרים ביד מאומנת בכאב סיפורו של ההווה. לספר הזה קוראים נס, ולא תהיה זו הפתעה בשבילי אם "מכתוב" יופק בקרוב לסרט. ותזכרו איפה שמעתם את זה לראשונה.

הרומן "מַכְּתוּבּ" מאת איריס אליה-כהן (הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי סימן קריאה, סדרת "הכבשה השחורה" בעריכת חנן חבר, 334 עמ') – 89 ש"ח
להשיג בכל חנויות הספרים ברחבי הארץ ובאתרי הספרים ברשת