כשיודעים לספר סיפור כמו שצריך, בעיקר לילדים, אפשר להנחיל בעזרתו הרבה יותר ידע מאשר כל אנציקלופדיה או שיעור בכיתה. ותראו מה זה, בספר הזה אין אפילו סיפור! לא עלילה, ולא הרפתקה! למעשה, המספר לא זז ממקומו שעל הכורסה לאורך כל הספר. הדבר היחיד שזז היא נקודת המבט שלו, והקוראים מוזמנים לאמץ אותה ולהתבונן דרכה על העולם. ואיזה דברים מעניינים הם מגלים!

הספר נפתח בהצצה לתוך חלון דירתו של המספר. בין הווילונות הכתומים רואים אותו יושב בכורסה ואת הילד שלו, יותם, שוכב על השטיח ומצייר דרקון. ואז מתרחקים קצת – ורואים את כל הבניין שבו שוכנת הדירה. עדיין רואים בציור את החלון עם הווילונות הכתומים, ואת הדרקון שיוצא ממנו ומתחיל להתעופף. כשמתרחקים עוד קצת, רואים את כל השכונה. ואז מתחילים לעלות, יחד עם הדרקון של יותם, ומסתכלים על הכל מלמעלה. ועוד יותר מלמעלה.

לאורך כל המסע הזה, שבו נקודת המבט הולכת ומתרחקת, המספר מסביר לנו מה אנחנו רואים (בעזרת הציורים הנהדרים). בשלב מסוים הבתים כבר לא נראים כמו בתים אלא כמו ריבועים ומלבנים. ובשלב הבא כבר לא רואים אותם בכלל, אלא רק מפה של חלק מהעיר, והקורא מתבקש לגלות איך המחבר יגיע מהרחוב שלו לרחוב אחר (התשובה במהופך). אחר כך יש מפה של האזור כולו, ושל הארץ, ושל ארצות הים התיכון (בקושי רואים בה את הארץ שלנו), וכך אנחנו מתרחקים עוד ועוד – עד לחלל החיצון. אבל לפני שייגמר לנו האוויר אנחנו מזדרזים לרדת, וחוזרים חיש קל לחלון הדירה של המספר, ומגלים שהדבר היחיד שהשתנה הוא שעכשיו יותם מצייר משהו אחר. בינתיים, בלי לשים לב, למדנו משהו על נקודות מבט משתנות, ועל קריאת מפות, ועל כדור הארץ, ועל החלל החיצון – ובעיקר על פרופורציות, כמו שמעיר המחבר איפשהו באמצע הספר: "בכל פעם שאני מעופף בשמים ורואה את העולם מלמעלה, אני אומר: כמה אנחנו קטנים. כמה כולנו קטנים". והכל בגובה העיניים, בשיא הפשטות והישירות, עם המון הומור ואהבה, בלשון בהירה ונהירה, ואין ילד שלא יסתקרן ויידלק וישכיל. לבני 4-9.

"אם תעלו מעט" מאת יובל אלעזרי (איירה להפליא: ליטל עמיר, הוצ' כנרת, 38 עמ', מנוקד), 54.40 ש"ח בבוקנט (במקום 68 ש"ח).