חוני המעגל ואני מאוד נרגשים למשמע התחזית שמדברת על גשם קרב. כן, נכון, היה את המטר ההוא שנועד רק למען הסדר הטוב להרטיב לילדים את הקישוטים בסוכות – אבל גשם רציני, אחד כזה שמבשר על תחילת עונת הגשמים עוד לא היה. אחר הצהרים השמים התקדרו לרגע, היו קולות רחוקים של רעמים, כיביתי מהר את המזגן וישבתי להזיע בגג, ממתינה. אבל להמתין, כמו שיודעים גם ד"ר סוס וסולווג בבקתה, ואני על הגג, זה בזבוז של רצון טוב. פתחתי את הצינור והשקיתי, מזמזמת לעצמי את "מישהו חושב עליך ורואה את צעדיך", נזהרת על זרעי כובע הנזיר והמלפפונים הצעירים, צנוניות וחסה, זרעי חורף, ורוח סתווית קיררה את האוויר והעיפה את רשת הצל כמפרש ירוק לשמים. עליתי על שרפרף מנסה להתרכז ולא לסיים את הביוגרפיה שלי עם מזמרה ביד אחת, בצלילה של שלוש קומות, פירקתי אותה ואני בטוחה שמחר ירד פה גשם. אשרי המאמינה.