כשסיימתי לקרוא את "הנרי הנורא", הספר הראשון בסדרה, חשתי טיפת אי-נוחות: הנרי הקטן מציק, מתעלל, משקר, מאשים חפים מפשע, מחבל ברכוש של אחרים – וכמעט תמיד חומק מעונש, מה שקצת הקשה עלי לחבב אותו. מצד שני, העלילות מצחיקות (בכל ספר 4 סיפורים) והתיאורים בוטים, בדיוק כמו שילדים אוהבים, ובדמויות החד-ממדיות (בדומה להנרי הנורא, כל דמות נקראת ע"ש תכונתה הבולטת: אחיו הקטן – מל המושלם, חבריו – בן-מעצבן, זאק-חזק, רות-רשעות, ניקי-דיכי ועוד) בכל זאת מבליח מדי פעם איזה פן אנושי מפתיע.

ואז ישבתי לקרוא את הספר לא' בן החמש וחצי, שהתלהב כבר למראה הכריכה המושכת, הקשיב דרוך לכל מלה ואפילו הצליח לקרוא בעצמו בכל פעם שמישהו בספר צעק "אאאהההה!!!". מה שכן, ליתר ביטחון צנזרתי לו את הסיפור האחרון, שבו הנרי גורם לנזק סביבתי חמור. הזאטוט זכר את הספר האהוב גם כעבור חודש וביקש לקרוא בו שוב, אבל בעוונותי כבר השאלתי אותו לאיזה ילדון אחר, ולכן פתחנו את הספר השני בסדרה, "המועדון הסודי" (כשם הסיפור השני שבספר, והמוצלח מכולם לטעמי). הילד היה כה מוקסם, ששכח לבקש לצפות בטלוויזיה (אצלנו יש סדרות נחשקות שאין לו בבית!) ורק ביקש עוד סיפור ועוד סיפור על הנרי הנורא. והאמת? בצדק. הנרי עושה למענו כל-כך הרבה דברים שא' הפעוט לא מעז ולא יעז לעשות לעולם, וגם לא צריך, כי הוא כבר חווה אותם היטב באמצעות גיבור הספר – ובהפוך על הפוך, כשהנרי פוחד מזריקות, למשל, התגובות שלו כל-כך קיצוניות שגם הקורא הכי פחדן ירגיש גיבור לעומתו. יופי של פיתוי לסרבני קריאה, והתרגום – מקסים!

"הנרי הנורא והמועדון הסודי" – מאת פרנצ'סקה סימון, (מסדרת "הנרי הנורא", מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ, איורים בשחור-לבן: טוני רוס, בהוצאת כנרת, 96 עמ', מנוקד. לבני 6-9) – 74 ש"ח
להשיג בחנויות ואתרי הספרים

– לקבלת המלצות היישר לתיבת האימייל האישית הירשמו כאן