[youtube CKTHUThYJCQ&feature=related]

מתקפת הנורדים המוזיקלית שהחלה לפני קרוב לשנתיים ותפסה תאוצה חסרת תקדים בשנה האחרונה ממשיכה בכיבוש, ואם עד לפני מספר רגעים נראה היה ששבדיה מובילה את הטבלה, הרי שאחרי הריליסים של החודשים האחרונים אפשר להכריז על נורווגיה כמובילה. "En Fin Tid", האלבום החדש של Diskjokke (או כמו שאמא שלו קוראת לו, יואקים דירדל) מוכיח בצורה חד משמעית שכמה מהמוחות האלקטרוניים היותר חדים של הרגע מגיעים דווקא מאוסלו. האמת, שאוסלו עלתה על המפה בתקופה האחרונה בזכות המפיקים המבריקים לינדסטרום ופרינס תומאס שמגיעים ממנה ומובילים את תעשיית המוזיקה האלקטרונית בעולם. כמוהם, כך גם Diskjokke מצליח להוכיח באלבומו החדש והמעולה שהוא הרבה יותר מסתם די ג'יי ורמיקסר, שלא לומר מוזיקאי ומפיק מחונן, ומבטיח לעצמו מקום של כבוד בגל האלקטרוני החדש.

העניין המוזר הוא שברמת העיקרון אני ממש לא אמורה לחבב את השעטנז המוגזם הזה בין איטלו האוס, שבבי דיסקו, צ'ילאאוט חלומי וערימות של סינתיסייזרים מתקופת קראפטוורק שהנדס דירדל, אבל אחרי האזנות חוזרות ונשנות המסקנה הבלתי נמנעת היא ש-"En Fin Tid" הוא אחד האלבומים האלקטרוניים היותר טובים, מעניינים ומגניבים שיצאו בתקופה האחרונה. מרגש כבר אמרתי?

האלבום מתפרש על פני שמונה רצועות שונות מאוד האחת מהשניה – חלקן מספקות תחושה אמביאנטית חסרת מקום וזמן וחלקן תפורות היטב למידות הרחבות במועדונים, כשהמכנה המשותף לכולן הוא העומק, ההיפנוטיות והטריפיות הממסטלת שמייצר הבחור תוך כדי שילוב בין סאונדים אלקטרוניים מובהקים לאלה האנלוגיים החמים. בקיצור, אם אתם כבר ממכורי הסאונד הנורדי רוצו מיד לקנות את האלבום ואם עוד לא הכרתם אז הרי לכם אלבום קייצי מושלם לקרר בו את הקיץ הישראלי.

האלבום "En fin tid" של Diskjokke (יואקים דירדל) – 109 ש"ח
ניתן להזמין מרשת "האוזן השלישית" או בחנויות המוזיקה ברחבי הארץ