במוזיאון פרידה קאלו במקסיקו, עמדתי משתאה ומעריצה מול המיטה צחורת המצעים של פרידה קאלו ומול המראה הקבועה בתקרה. פרידה קאלו שלא יכלה לרדת ממיטתה, נהגה להתבונן במראה שבתקרה ולצייר מדי פעם דיוקן עצמי. האמנות הצילה את חייה (הקצרים, נפטרה בגיל 47) של פרידה, מן היוצרות הבולטות של המאה ה-20, שרק לאחר מותה נכנסה להיכל התהילה של הציור העולמי. וחבל שהיכל זה לא נפתח בחייה.

הסופר ג'ונה וינטר רצה לספר את סיפורה של הציירת החד פעמית הזאת גם לילדים. הוא עשה זאת בעזרת איורים של אנה חואן (או שמא זה היה ההיפך, האיורים קדמו לטקסט?). הסיפור שכתב נוגע ללב גם בתרגומה הנקי של שירה גפן. סיפור שנותן כוח לילדים שקשה להם. סיפור המהלל את האמנות כמפלט לגוף ולנפש.

הציירת אנה חואן הלכה בעקבות פרידה ואיירה בבהירות דמויות מהאמנות המקסיקנית, המסורתית והעממית. דמויות אלה ליוו את פרידה כאמן.
"בשביל פרידה העולם הוא מקסיקו…" זוהי השורה הראשונה בספר. ובהמשך: "פרידה מלמדת את עצמה לצייר. הציור מציל אותה מהעצב…פרידה מציירת גם כל מיני דברים שהיא רואה מבעד למיקרוסקופ. היא אוהבת להתבונן בדברים מקרוב ומרחוק…". לאחר התאונה, פרידה אינה מתלוננת: "פרידה אינה בוכה ואינה מתלוננת. במקום לבכות היא מציירת את עצמה בוכה. כשהיא לא יכולה לרדת מן המיטה היא מציירת במיטה. כשכל הגוף שלה מגובס, היא מצירת על הגבס…".

אומנות  יודעת להציל, והרי זהו אחד היעודים לה. להציל גם את היוצר וגם את המתבונן ביצירה. וזה מה שנפלא בספר הזה. ועל האיורים המדהימים לא הרחבתי.
פשוט צריך לראות ולהתמוגג.

הספר "פרידה" – ג'ונה וינטר (איירה: אנה חואן. תרגמה: שירה גפן. עורכת: דלית לב. בהוצאת עם עובד, מתאים לגילאי 3-8) – 68 ש"ח
להשיג בחנויות ואתרי הספרים

ככה אנחנו רוצים לחלום. מתוך "פרידה" (איור: אנה חואן)

אין דבר כזה שאין דבר כזה. מתוך "פרידה" (איור: אנה חואן)