אלוהים נמצא בפרטים הקטנים…. אבל מה יעשה אדם שלא נוטה להתמקד בפרטים או ששוכח אותם וזוכר רק את השלם? אני למשל זוכרת רק תחושות: טוב , רע, נעים, מטריד, מעניין.
כך קרה שכשהוצאתי ממדף הספרים שלי, לגמרי במקרה, את ספרו של עמוס עוז "מיכאל שלי" והתחלתי לקרוא בו, זכרתי שקראתי בו פעם. זכרתי שנהניתי וזכרתי תחושה עמומה של עצבות.
והמשכתי לקרוא, מן קריאה לא מחייבת של "בואו נראה מה יקרה פה.." ובלי לשים לב המשכתי והמשכתי ונשאבתי לעולם המדהים הזה שכאילו זר כל כך לעולמנו אבל כל כך מתחבר, כל כך אנושי ומוכר.
נהניתי כמו שלא נהניתי כבר זמן מסיפור שמתאר סיטואציה קטנה, יומיומית, בלי אפקטים מיוחדים ודווקא בגלל זה כל כך נוגעת ללב, כל כך מטרידה, מעלה זיכרונות וכתובה בשפה הזאת, שאנחנו כבר ממעטים לפגוש, והפגישה היא מרגשת.
לדבריו של עמוס עוז, שמופיעים בהקדמה למהדורה החגיגית שיצאה לאחרונה, שכשכתב את הספר לא חשב שיצליח וכמוהו לא חשבו בהוצאה לאור שהסכימה להדפיס אותו. זה ספר קטן, מקומי, אמרו לו.
אבל הספר הצליח, בזה אין ספק, אז אולי אלוהים באמת נמצא בפרטים הקטנים.

"מיכאל שלי" – עמוס עוז (בהוצאת כתר, 197 עמ') – 78 ש"ח
להשיג בחנויות הספרים