כעורכת ספרי ילדים, אני נתקלת פעמים רבות בכותבים שיש להם מסר חשוב מאוד להעביר לקוראים הצעירים, אבל אין להם מושג איך הופכים מסר לסיפור מעניין וטוב. אז הנה דוגמה נפלאה מספר לא חדש (2007): דמי, אמנית אמריקנית, עיבדה מחדש אגדה סינית יפהפייה וחכמה, והעניקה לכל משפט בסיפור עמוד מצויר שלם. קיסר סין, חובב גדול של פרחים, חיפש לעצמו יורש ראוי, והחליט "לתת לפרחים לבחור". הוא חילק לכל ילד בסין זרע אחד ואמר: "עשו כמיטב יכולתכם, ובעוד שנה יירש הטוב מביניכם את כיסאי". פינג, גיבור הספר, הוא ילד בעל "אצבעות ירוקות", שגינתו מלבלבת ופורחת, וגם הוא מקווה לגדל מהזרע של הקיסר את הפרח היפה ביותר; אך למרות כל מאמציו, הזרע לא נובט. ביום המיועד נוהרים ילדי סין אל הארמון ובידיהם עציצים פורחים ומרהיבים, ורק פינג מגיע עם עציץ ריק. כשהקיסר שומע ממנו את הסיבה לכך, הוא זורח מאושר ומכריז על פינג כיורשו: מתברר שהזרעים שחילק לילדים היו כולם מבושלים – ורק לפינג היו גם היושרה וגם האומץ להופיע לפני הקיסר עם העציץ הריק. כך מסתיים הספר, בלי סיכומים ובלי מוסר השכל, רק עם ילד שסוגר את הספר וראשו מתמלא במחשבות. והאם אין זה ייעודה האמיתי של כל יצירת אמנות?

"העציץ הריק", כתבה וציירה: דמי, מאנגלית: אפרת אבן-צור, הוצ' בבל-ידיעות-ספרי חמד (36 עמ'). לבני 4-8.