פעולות רפטטיביות זה שם המשחק במלחמה. מכיוון שלעורף אין הרבה מה לעשות חוץ מלדאוג, להתמגן ולהתפלל, נשארים הרבה חללים של זמן מת, שאם לא נמלא אותו בפעולות הסחה, יתמלא כדרך הוואקום בעוד ועוד עצב. על הגג צומחות עגבניות כתומות, כאילו שזה מה שהולך להציל את העולם מרעב. ממש עשרות מהן תלויות כמו עגילים על כל השיחים שממשיכים ומזריעים את עצמם, עד שנראה לי שגם הצמחים בסטרס ולכן מייצרים שוב ושוב את אותו דבר, רפטטיבי, כבר אמרתי.

מלחמה זה מאוד משמין ולכן כדאי להשקיע בבישול כי כך מובטח זמן של ידיים עסוקות. קחו למשל ילדה ואמא ותנו להן לחתוך 60 עגבניות צבע כתום, שרפתם שעה, לא הכנסתם קלוריות ונשאר לכם רוטב מדהים לשקשוקה לארוחת בוקר. חיזרו על הפעולה המשעממת הזו שוב בצהרים וקראו לה רוטב לפסטה, בערב תוכלו שוב להעמיד את הילדה לחתוך עגבניות כתומות, שהרי צריך להתחיל סלט ממשהו, ומובטח לכם שהיא לא תחשוב על צבע אדום, לא סתם כתום הוא צבע ההתנתקות. לחקלאיות והחקלאים שבינינו גם הקטיף של הקטנות האלה מספק סוג של התעמלות בוקר, שבירת השיגרה יכולה לנבוע רק ממציאת מלפפון או צנון או לחילופין מפרוץ האזעקה, ווווווויאאאאאו. גם אז תגיעו למרחב המוגן עם כמה כתומות בכיס ותוכלו לחלק לשכנים שהדבר האחרון שהם יכולים לעשות זה לאכול באזעקה. ברם, צברתם נקודות של חביבות, וזה לא מעט בימים שבהם אנשים בעורף מנסים להתנקש זה בזה ברשתות חברתיות או בהפגנות. אם יש לכם בבית עגבנייה כלשהיא תנו בה ביס, והשפריצו את הזרעים לאדנית או לסיר החלוד שנמאס לכם ממנו, כדאי קצת אדמה, מים, והשאר שמש התמדה והיסטוריה.

רוטב כתום מדיטטיבי. אצל מיר חנוך במטבח