אם אלבומה הקודם (Out of the Woods ) של טרייסי ת'ורן, אחד הקולות הנשיים החשובים של שני העשורים האחרונים (Everything But The Girl), סימן את החזרה המיוחלת שלה לאזורי רחבות הריקודים והאלקטרוניקה, שהיתה מזוהה יותר עם הרכבה משכבר הימים, הרי שבחדש שלה Love and Its Opposite, לוקחת אותנו הגברת למקומות היותר אקוסטיים, רגועים ומלנכוליים שקיימים אצלה ברפרטואר ובחיים. לרגל אלבומה החדש החליטה הבחורה להתמודד במשך 11 רצועות עם כל קלישאת מערכת יחסים/חיים בוגרים אפשרית, החל מזוגיות תקועה, דרך הגירושים שמגיעים וגידול הילדים, וכלה בנסיונות למציאת זוגיות חדשה אחרי הסיבוב הראשון, כשהיא עושה את זה ללא טיפת ציניות (מה שבדרך כלל מהווה בעייה רצינית עבורי) ובכנות מוחלטת, כזו שאי אפשר להישאר אדיש אליה. על אחת כמה וכמה אם הכנות התהומית הזאת מגיעה דרך קולה הממכר והמושלם של ת'ורן, שמלטף אותך בעדינות, עוטף אותך ברכות, דוקר אותך בבטן ופוצע את הלב המדמם.

אין מה לעשות, גוון הקול שלה הוא סוד הנצחון של האלבום הזה (ושל כל דבר שהגברת נוגעת בו), והוא תכלית הקסם שהופך שירים שנשמעים על פניהם כמו שמאלץ מסורתי, לחווייה רגשית אותנטית. דכאון בכיף. תוסיפו לכל זה את העובדה שיש לה ארסנל של רמיקסרים מדהימים שקופצים על כל דבר שיוצא מבית מקדשה ותקבלו את אחת מקלאסיקות הרחבות הבאות Why Does the Wind.

Tracey Thorn
Love and Its Opposite