ילדים טובים, ילדים רעים

אני זוכרת רגע מכונן כזה מהילדות, שבו גיליתי לתדהמתי שגם ילדה טובה מאוד, כמו שחשבתי שאני, מסוגלת לחשוב ולעשות דברים רעים, רעים מאוד. רגע כזה קורה לגיבורת הספר, שועלונת חמודה בשם רותי, שמצאה חפץ נחשק שהיה שייך לבן כתתה. שקר נפלט מפיה, שקר שאין בו "אפילו גרגר קטן של אמת", והוא הופך לה את הבטן כל היום וכל הלילה. למזלה של רותי, הוריה וגם מורתה הם אנשים חכמים וחמים, ובעזרתם היא מיישרת את ההדורים כבר למחרת בבוקר, והכל בא על מקומו בשלום ובהקלה גדולה ואפילו בסוג מסוים של אושר.

למרבה השמחה, זה בכלל לא ספר מזן "ספרי הבעיה": יש כאן סיפור אמיתי ונפלא, שמסופר הכי עדין והכי פשוט – ועם איורים כל-כך מקסימים, עם הבעות כל-כך מדויקות ומכמירות-לב ופרטי פרטים כל-כך מרתקים, שרק בזכותם מתחשק לחזור ולצלול בדפים שוב ושוב. הספר גם כתוב נהדר, מתורגם לעילא, ובדרכו המעודנת עוזר לקורא (קטן כגדול) להיות אדם טוב יותר. א' בן השש הקשיב לו בשקיקה, ואז לקח את הספר ליד והצליח לקרוא (כמעט הכל) בעצמו.

הספר "רותי מגלה את האמת", כתבה וציירה: לורה רנקין (מאנגלית: אירית ארב, 32 עמ', מנוקד, הוצאת כנרת, לבני 4–7) – 68 ש"ח

טרמפ ברכבת המחשבות

יש לימונית ולואיזה? "כוס התה שלי" - דרור בורשטיין

הספר הזה לא דומה לשום ספר ילדים שקראתם, ובזה עיקר קסמו. ילד משקפופר שוכב במיטה חולה ומצונן, בחוץ חורף ובראש רצות לו מחשבות. זה מתחיל מהתה שאבא הכין לו ונעלם אט אט לתוך פיו ומשם… לאן? "איפה התה עכשיו? בבטן שלי? באצבעות? אולי הוא עלה לראש?" ומשם לתהיות ממה עשוי התה, ולתובנות מעניינות, כגון שבתוך כוס התה נמצאים גם העננים שיצרו את הגשם שחלחל למי התהום ומשם לברז ולקומקום, והדבורים שיצרו את הדבש בעזרת פרחים ואדמה ואור שמש, ושבתוך אבא שהכין את התה נמצאים גם ההורים שלו והורי הוריו – המון דברים, רחוקים וגם קרובים. וכך, במקום סיפור, לוקח המספר את הקורא למסע של רבע שעה ברכבת המחשבות שלו, שדוהרת חופשי גם מחוץ לקופסה.

רבע שעה – זה הזמן שעובר מתחילת הספר ועד סופו; ובקריאה סבלנית, זה בערך הזמן שלוקח לקרוא אותו עם ילד, כשנותנים לו שהות לענות בעצמו על השאלות הרטוריות ("איך בכלל עושים ענן? מה רשימת החומרים?"). זהו ספר הילדים הראשון של הסופר עטור הפרסים דרור בורשטיין; יותם שווימר מ"הפנקס" השווה אותו לספר "חיבוק" של דויד גרוסמן (שבעיני אינו מתאים לילדים) ותהה גם הפעם מדובר בספר מתנה למבוגרים. ובכן, לדעתי אין ספק: זהו ספר ילדים מובהק, ורק הרישומים האפלוליים שלו, בשחור-לבן (בעיקר בשחור), רומזים שאולי מוטב לקרוא אותו עם בני שש ומעלה, שיוכלו להבחין עד כמה הם בעצם צבעוניים.

הספר "כוס התה שלי" – כתב: דרור בורשטיין (צייר בשחור-לבן: מאיר אפלפלד, הוצאת עם עובד, 50 עמ', מנוקד) – 68 ש"ח (או 47.60 ש"ח באתר ההוצאה)

להשיג בחנויות ואתרי הספרים ברחבי הארץ