כל מי שמשתייך למשפחה מורכבת מהזן המודרני (עוד יש כאלה שלא?) למד על בשרו את סוגיית ההגדרות המייגעת. רק בחודש שעבר נכנס בברית הנישואין, בשעה טובה, הבן של הבת של אשתו של אבא שלנו (סיפור אמיתי, אגב) בעוד הבן של בעלה של אמא שלנו (להלן: אחינו החורג, ללא הורים משותפים) עדיין מלחך את שבילי הג'ונגלים בדרום אמריקה. בחנות השכונתית מצאנו השבוע, שככה יהיה לנו טוב, כרטיסי ברכה שמאחלים "גירושים מוצלחים" – ולמרות שזה נשמע לנו הזוי ואפילו קצת עצוב, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהעולם המודרני מפרק ומרכיב את עצמו מחדש במיליוני קונסטרוקציות חדשות.

אילת ליפשיץ, שמגדלת יחד עם בן זוגה שישה ילדים (שלה, שלו ושלהם) כתבה ספר מנקודת מבטו של הקטן שבחבורה, "יש לי המון… משפחה". לעומר יש המון אחים ואחיות ומשפחה מיוחדת, כמו כל המורכבוֹת, והוא מסביר את הקשרים המפותלים בדרך ילדותית ומקסימה, מלווה באיורים נהדרים (של קרן כץ). זה לא ספר שקונים בגלל העלילה, ואין בו מסר דידקטי או יומרה גדולה, רק סיפור קטן ופשוט שיעזור לכל ילד או ילדה שחיים בסיטואציה דומה להרגיש שאצל כל אחד זה אחרת, ואצל כולם זה לגמרי בסדר. אשתו של אבא של האקס שלנו אומרת שזה חשוב. טוב, היא פסיכולוגית.

הספר "יש לי המון… משפחה", מאת אילת ליפשיץ (איורים: קרן כץ. הוצאה עצמית) – 69 ש"ח (58.65 ש"ח באתרי האינטרנט של צומת ספרים וסטימצקי).