"כשאני גומרת לכתוב את המשפט האחרון בספר שלי, אני סוף סוף מרגישה שלווה.
השתחררתי ממעמסה גדולה ופרעתי את חובי לגיבורים אנונימיים רבים שנחים בקברי אחים אי שם….
המחשבה שאני יכולה להיות האחרונה שנשארה כדי לספר את סיפורם רודפת אותי.
שמחה בחיי החדשים, כתבתי שורות אלה בדמעות ובאהבה ובתקווה שילדי הישנים בעריסתם, לעולם לא יתעוררו מסיוט ויגלו שהסיוט הזה הוא החיים שלהם…."
(מתוך ההקדמה לספר All But My Life, Gerda Weissman Klein)

גרדה וייסמן קליין, דודתי הרחוקה מצד אמי, מביאה את סיפורה בשואה, סיפור על חברות אמיצה, על זוועות ותעצומות נפש ועל זוג מגפי שלג מצילי חיים. הספר "All But My Life" הפך לסרט דוקומנטרי וזכה באוסקר.

גרדה וייסמו קליין עשתה את כל הדרך ממצעד המוות לשטיח האדום – תקשיבו טוב טוב למה שהיא אומרת כאן, נראה לי שלכולנו יש מה ללמוד ממנה.