רוח פיוטית נחה עלינו היום, ואיתה הדימוי הבא: בתוכי-תוכם של כל אחד ואחת מאיתנו מתרחשת פעילות וולקנית מתמדת. חלק מאיתנו מצליחים לשמור על הר הגעש הפנימי שלהם במצב רדום, אחרים חווים התפרצות יצירתית גועשת אחת לכמה שנים (ויש עוד כמה, שהלוע שלהם הוא באמת סכנה לאנושות, אבל אותם נניח לרגע בצד). הכי אנחנו מקנאים בהרי געש פעילים, כמו תמר בלום צידון – מעצבת ואמנית רב תחומית – שמצליחה להמציא את עצמה בכל פעם מחדש: הלאבּה הגועשת (דימוי, דימוי) שפרצה ממנה הפעם, הובילה להמצאה של טכניקת פיסול ייחודית בחומר חדש-ישן: קרטון. אבל אל תתבלבלו: זו לא עיסת הנייר הקלאסית שאתם מכירים. הכי לא. אלה מאות שכבות של קרטון שהוצמדו זו לזו בעבודת כפיים עיקשת, עד שיצרו גוש תלת מימדי גדול, ממנו יצרה צידון פסלים אבסטרקטיים גדולים, מעוגלים, חושניים וחלקלקים, שכמותם עוד לא ראינו בשומקום ואף פעם.

היא מתחילה בעשרות רישומים, כדי ללכוד את הפסל שעלה בדמיונה, ואז בונה מודל מוקטן ומתפנה לשלב הבנייה הסיזיפי של מאות הקרטונים. כשהגוש הגולמי מוכן לעבודה, היא גורעת ממנו – ממש כאילו היה סלע אמיתי – את הפסל המוגמר, ובסוף משייפת אותו היטב, כך שהמראה הסופי מזכיר חלוקי נחל ענקיים שהרוח סחפה וליטשה. התוצאה מעלה אסוציאציות שונות ומשונות, החל מלאבה וולקנית שהתקשתה לסלעי בזלת עם המוני נקיקים זעירים ועד לאלות-פריון ברוכות חמוקיים. יותר מכולם, התאהבנו בפסל ששמו "ראשית", שהזכיר לנו דווקא את התפוח הנגוס מגן העדן. בערב הפתיחה של התערוכה המתין למבקרים שלט שאמר "נא לגעת", והאמת היא שפשוט אי אפשר שלא לגעת וללטף את כל היופי המעוגל והשונה הזה. אולי אנחנו בעצמנו הר געש רדום, ואולי הקריאטיביות שלנו רק חיכתה להזדמנות הנכונה כדי להתפרץ, אבל העובדה היא שמזמן לא התפעלנו ככה מאמנות, מחומר 'אחר' ומהשילוב המפתיע בין קלות אותו החומר, לבין מה שניתן ליצור ממנו. אתם חייבים לעצמכם ליטוף.

תערוכת הפסלים "נפתולים" של תמר בלום צידון – עד ה-1 באפריל 2011
מתחם קסטיאל, רח' אלפסי 36, תל אביב, טל': 03-6836334. שעות פתיחה: ראשון עד חמישי 10:00-18:00, שישי 10:00-13:30.

[PSGallery=5kdgld30ud]