#1 רותי

בספרה האחרון, שיצא בספטמבר שעבר, לוקחת אותנו מאיה ערד למסע של שנה בראשה של אשה שמתקרבת ל-70 – קשישה, אפשר לומר? – שחיה עשרות שנים בארה"ב עם בעלה בן ה-71, בלי ילדים. מה קורה להם בשנה הזאת? מבחוץ לא הרבה, אבל מבפנים, אוהו. ואמנם, הפלא ופלא, הספר מרתק בטירוף. ועד כמה שרותי, הגיבורה, לא דומה לי ולא לאף אחת מחברותי שקראו את הספר, לא באישיות, לא בגיל (רובנו צעירות בהרבה) ולא בביוגרפיה, היה לנו כל כך טבעי להתחבר לראש שלה, פשוט כי היא חושבת כמו אשה. ואולי זו התשובה לשאלה איך הצליחה ערד להיכנס בדייקנות כזאת מתחת לעורה של אשה שמבוגרת ממנה בכמעט 30 שנה: כולנו רקמה אנושית אחת חיה, כמאמר המשורר, ובעיקר כשמדובר בנשים.

בין מחשבותיה של רותי, שמחפשת באובססיה תסמינים לתחילת שיטיון אצל בעלה גיורא, אפשר לקרוא בין השורות על החיים בזוג לאורך שנים, על מה אנחנו בוחרים להסתיר מבן הזוג ומעצמנו, ועל רקמות היחסים בין אנשים בכלל. בימות השבוע אני קוראת ספרים רק בערב, אבל את הספר הזה מצאתי את עצמי גונבת גם במשך היום, כדי להמשיך עוד ועוד את המסע המסקרן בראש של רותי, שמתה לדעת מה קורה בראש של בעלה. לעולם לא נדע את התשובה לאשורה, לא היא ולא אנחנו, שהרי גברים חושבים אחרת, אבל אין שמץ של ספק שבראש שלה מעניין הרבה יותר. כנסו, כנסו.

הספר "חשד לשיטיון" מאת מאיה ערד (הוצאת חרגול+ ועם עובד, 333 עמ') – 94 ש"ח

#2 ויקטוריה

דבר אליי בפרחים. "שפת הפרחים" - ונסה דיפנבאו

הראש של ויקטוריה, לעומת זאת, הוא גן נעול. ויקטוריה גדלה ללא אהבת אם ונודדת בין בתי אומנה, עם נפש מצולקת קשות, עד שמתברר לה כשרונה הייחודי: מומחית בשפת הפרחים. כן, יש דבר כזה: כל פרח קשור לרגש מסוים, לפי שיטה שפרחה בתקופה הוויקטוריאנית, ואפשרה לבטא רגשות שלא היה מקובל לבטא אז בצורה מילולית. ויקטוריה משתכללת בשפה הזאת בעודה מתבגרת (בארה"ב, מתישהו במאה שעברה), נערה פראית שאינה נותנת אמון באיש וחיה בשולי החיים, עד שהיא נתקלת באיש היחיד שיכול להכריח אותה לחיות באמת. בין לבין היא מקדישה כל רגע פנוי ליצירת המילון השלם של שפת הפרחים, שמצורף כבונוס מאלף בסוף הספר.

התחלתי לקרוא בלי הרבה ציפיות: חשבתי שזה עוד מוצר לבנות הנעורים, על ייסורי האהבה וההתבגרות בעולם אכזר – ולא שטעיתי בנושא, אבל הטיפול הספרותי בו שונה ומיוחד ומרתק, בדיוק כמו הגיבורה המפעימה שלו, שמתפתחת בעל כורחה מניצן סגור ובוסרי לפרח מוזר ויפהפה. האם הוא מתאים לנוער? גם, בהיותו רומן חניכה עמוק ולא פשוט, אבל הוא בהחלט מומלץ גם להורים ובעיקר להורות. התרגום מצוין.

הספר "שפת הפרחים" – מאת ונסה דיפנבאו (מאנגלית: אורטל אריכה, הוצאת כנרת, 351 עמ') – 89 ש"ח

להשיג בחנויות ואתרי הספרים