מתי בפעם האחרונה יצא לכם לבלות שעתיים טעימות ונינוחות במסעדה, סביב שולחן ארוחת צהריים רבת מנות איכותיות, עם חמישה ילדים בגילאי שנה ורבע עד עשר? אתם מגחכים ובצדק. זו היתה גם תגובתנו כש-י' ו-ע', חברנו הטובים והשפויים בדרך כלל, הציעו מפגש שבת צהריים בצפרה. אנחנו מחבבים את צפרה אבל איכשהו לא מרבים לבקר בה. האוכל תמיד טעים וקטגוריית האסיאתי-מודרני היא בהחלט מהאהובות עלינו, אבל משהו בלוקיישן ובאווירה לא מביא אותנו לשם לבילוי ערב על הבר וגם לא לצהריים מזדמן. בטח ובטח שלא עם הילדים.

בניגוד להרגלנו החלטנו לזרום. המסעדה היתה מלאה באנשים… בלי ילדים. אין לי מושג מה עושים אנשים אחרים עם הילדים שלהם בשבת בצהריים, אבל לא נראה שהם באים איתם לאכול בצפרה. המארחת הושיבה אותנו באזור הלאונג' (כסאות נמוכים מרופדים וספסלי עור עם משענת) שמאחורי הבר, ליד שולחן נוסף שגם בו ישבו ילדים. ממקום מושבנו יכולנו לתצפת על הבר הפעיל וגם מבעד לחלונות הענקיים אל הרחבה ובריכות הדגים שבחוץ. מיקום אסטרטגי, כפי שיתברר לנו בהמשך. בפרקטיות רבה הציע המלצר להזמין קודם כל אוכל לילדים. כמה פשוט, כמה מתחשב, כמה מנטרל לחצים ומבשר טובות. מתפריט הילדים המגוון הוזמנו נאגטס בבלילת טמפורה עם אורז, פעמים נודלס עם נתחי עוף וברד קוקוס (משובח) לשתיה. הילדים שלי עשו לי נחת והזמינו דווקא מהתפריט של הגדולים: הוא פאד-תאי עם שרימפס, והיא סרטן רך שריון בטמפורה. ריספקט. עד שסיימנו להזמין גם אנחנו, הגיעו מנות הילדים וכולם עסקו בשקט ובריכוז באכילה נלהבת, כולל תמרי המהממת בת השנה פלוס, שהפגינה מיומנות מדהימה בשימוש עצמאי בכפית וביד שמנמנה לסירוגין ומילאה פיה שוב ושוב בהנאה גלויה ובקריאות "תן, תן" לעבר שאר יושבי השולחן. איפה היא היתה כשחיפשתי בנרות דוגמן או דוגמנית לשער של טעמים ראשונים.

תמרי, דוגמנית הבית. ארוחה משפחתית ב"צפרה"

ומה הזמנו אנחנו לאכול? את התפריט: סרטן רך שריון, פופקורן שרימפס, פיצה טונה, קלמרי צרוב עם בצלים צלויים ברוטב פלפלים (מנה מעולה שזכורה לטוב מימי צ'ימיצ'נגה ז"ל, גם היא מבית מדרשו של אבי קונפורטי), דים-סאם של שרימפס ברוטב כמהין מוקצף וסויה לבנה, ספרינג רול, סשימי טונה ברוטב פונזו ויוזו (ביצוע לגמרי לא רע לקלאסיקה מבית נובו), סלט פפאיה ירוקה (שהיה מתובל ביד גסה ובמתיקות מוגזמת לטעמי), סלט בודהה משוגע, והמנה המופלאה והמפתיעה מכולם, שעוררה נוסטלגיה לונדונית משותפת לארבעתנו וזכתה מפי ע' לכינוי המדויק: "פקינג עגל". פנקייקס קטנים, מרוחים ברוטב הוי-סין עבודת יד, מרופדים בגבעולי בצל ירוק ובמקלות מלפפון, על משקל מנת הפקינג דאק המהוללת שנהגנו לחלוק במסעדת רויאל צ'יינה, כשגרנו כולנו בלונדון ובילינו את שבת בצהריים ללא ילדים ברקע ובידיעה מנחמת ששנת הצהריים ממתינה לנו מעבר לחשבון…

ואפרופו ילדים – תשאלו מה הם עשו כל הזמן הזה? זוכרים את הרחבה הגדולה ובריכות הדגים שמעבר לחלון? נוסחת הקסם לבחירת מסעדה מתאימה לבילוי עם הילדים היא קיומו של מקום גדול ופתוח שאפשר לרוץ ולשחק בו ושנמצא בטווח ראיה-בלי-לקום משולחן האוכל. חמשת בעלי המרץ חזרו מרוצים ומתנשפים והצטרפו אלינו לקינוח: גלידות להם. קרם ברולה אננס עם גלידת קוקוס לנו. 1,006 ש"ח שילמנו על ה-מ-ו-ן אוכל ולא מעט שתיה. צפרה הפתיעה כאופציה שפויה וטובה לבילוי שבת נעים וטעים עם חברים וילדים.

אחרי הוצאת מרץ חיונית. ארוחה משפחתית ב"צפרה"

צפרה – יגאל אלון 96, תל אביב, טל': 03-6240044, ראשון-שבת: 24:00 – 12:00

את הקומיקס המדליק הזה חיבר ואייר בנה של מיכל וקסמן, איתי בן אסולין, בן 9