אחרי שהתפעלתי כל כך מ"החופשה", ספרו המעולה הקודם של גלעד סופר, פתחתי את ספר הילדים החדש שלו בציפייה לעונג. ואכן, איזה ספר מלבב, שמחה גדולה! אבל לפעוטות? לאו דווקא, לטעמי. גם "החופשה" עלול לפספס את קהל היעד, בני הגיל הרך (כפי שמלמדת התגובה הראשונה בתחתית ההמלצה שלי), אבל יודעי קרוא משתגעים על הספר, ילדים כמבוגרים (והוא מומלץ בחום כמתנה מבדרת ליוצאים לנופש, בעיקר אם קיוו להתבודד!). "שפן" החדש, לעומת זאת, יענג בעיקר קוראים בוגרים, כך נדמה לי. ובאמת, הדפדוף הוא הנאה צרופה: הטקסט כתוב כמעט אך ורק בבלוני קומיקס, כל כפולת עמודים מזמנת צחוקים לרוב, אפילו האווז מהספר הקודם מגיח לביקור, ויש דפים שממש מתבקש למסגר ולתלות על הקיר, להנאת בני הבית והאורחים.

אז על מה הספר? הכריכה רומזת הכל: ציור של ארנב קצת כעוס, שכרגע מחק בצבע שחור את המלה "שפן" המופיעה מעליו. נמאס לו, לגיבור הסיפור ארך-האוזניים, שכולם קוראים לו שפן במקום ארנב, והוא מחליט לעשות משהו בנידון. בשלב ראשון הוא מגלה שיש לו עוד אחים לצרה, שגם אותם מזהים בטעות כיצור בעל שם אחר: מכנים אותם ברווז במקום אווז, צבי במקום יעל, נשר במקום עיט, נמר במקום טיגריס ועוד. מכאן הוא מפליג בהרהורים, מגיע למדבר ופוגש שפן אמיתי – שמצדו נדהם לשמוע כי שמו שלו הודבק בטעות לארנב, שאפילו מככב בכל מיני שירים בתור שפן! – והוא מתפרץ בכעס: "שירים? אני מתייבש פה בין הסלעים ולך שרים שירים? זאת שערורייה! הרי אני שפן האמיתי!" השניים מחליטים להתחלף, רק שזה לא ממש מצליח – התמונה שבה קוסם שולף מכובעו את השפן האמיתי ונחרד כליל למראהו (בקהל בטוחים שזה עכברוש) היא פנינה בפני עצמה – ואת הסוף אסור לגלות.

זאת העלילה, והסאבטקסט עוסק כמובן בזהויות, באנשים שתופסים את עצמם כבעלי זהות מסוימת, אבל אחרים מתעקשים להדביק להם זהות שאינה שייכת להם. מדובר בתופעה מוכרת ומצערת ותמיד רלוונטית, בעיקר בתקופה התקשורתית הנוכחית, שרגישה כל-כך לשאלות של זהות – עדתית, תרבותית, מגדרית, חברתית, מינית, מה שתרצו. הטיפול המשועשע של סופר (די טריקי לכתוב על סופר שקוראים לו סופר והוא גם צייר נפלא!) בנושא הזה בעיקר מאיר אותו, בלי להציע שום תובנה או נחמה מיוחדת – ולא שזה חיסרון חלילה, אדרבא: הרבה יותר חשוב להעלות מוּדעוּת לתופעה כזאת מאשר לנסות להציע פתרונות, שממילא לא יכולים להתאים לכולם. כך שזה ממש מותק של מתנה לכל מי שאוהב ספרים מאוירים מצחיקים, בלי קשר לגיל, ועוד יותר למי שמתחבט או מתעסק בבעיות של זהות. למה לא לפעוטות? כי עם כל הכבוד, שאלות של זהות לא ממש מעסיקות אותם; גם לא ממש אכפת להם אם לארנב קוראים שפן או מה ההבדל בין טיגריס ונמר, ורוב ההומור יעבור להם מעל לראש. בדקתי, ולא נוכחתי שטעיתי. אבל בשבילכם? אל תהססו. גם ילדי גן עשויים להפיק הנאה מסוימת מהספר, אבל להתענגות מלאה הוא מומלץ ליודעי קרוא מגיל 7-8 ומעלה מעלה.

"שפן", כתב וצייר: גלעד סופר (הוצ' עם עובד, 30 עמ', מנוקד), 54 ש"ח בחנות "המגדלור".