נסענו לירושלים ל- 24 שעות וחזרנו בשלום. נדמה לנו שעלינו על פורמולה מוצלחת לבילוי סופשבוע בעיר. והנה היא:

1.    מועד היציאה – חמישי (ולא שישי): לפעמים נדמה לי שעזיבתי את המשרד כמוה כפליטתי מתא טייס תוך כדי טיסה. העצה הראשונה, מטעם החברה להגנת הסופשבוע, היא לצאת לדרך בחמישי ולא בשישי. וגם אם הדבר נראה בלתי אפשרי מטעמים תאגידיים לגיטימיים, הנה טכניקה שעמדה במבחן המציאות: התייצבות במשרד בשעה מוקדמת באופן מגוחך (8:30), הפגנת יעילות משימתית, והימלטות לכיוון הדלת בלי להסתכל אחורנית באזור השעה 13:00. רצינו להגיע לירושלים עד 14:30. גם ככה הצ'ק-אין במלון ממילא הוא בשעה 15:00 (חוצפה!).

2.    הצטיידו בירושלמי: בשעה 14:30התייצבנו בפאתי ירושלים עם חששות התמצאותיים כבדים. זו לא הפעם הראשונה שהג'י פי אס של wayz מאכזב אותנו, אך למרבה ההפתעה התמזל מזלנו וחברתנו הטובה ש', ירושלמית מלידה ומומחית קולינרית בעיר, היתה בבית. הודענו לה שאנחנו בדרך, היא מצדה הודיעה "תאספו אותי ונלך לעשות כמה דברים חשובים". איזו הקלה. ש' לא הרחיבה על תוכניותיה לסיור שלנו בעיר, רק כיוונה שמאלה וימינה עד שפקדה עלי לחפש חניה. "זו שכונת מוסררה, אני מתה עליה, זה אחד המקומות הבודדים בעיר שעוד יש בו תריסים ממתכת". ואכן היה שם מקסים. בעודנו מהלכים לכיוון חומת העיר העתיקה בואכה שער שכם התחלנו לשים לב להתמעטות השלטים בשפה העברית. מהר מאוד הבנו שאנחנו בצידה המזרחי של העיר, תוך דקות מצאנו את עצמנו ברחוב "סלאח-א-דין" ההומה בחנויות, סוכנויות נסיעות ומסעדות ותחושה עמוקה של חו"ל החלה לפשוט בגופינו. על המדרכה ישבו נשים שמציגות את מרכולתן: מלפפוני בלדי, עלי גפן טריים, חצילים, עגבניות – היה ניכר שירקות אלו לא ראו מקרר בחייהם. בזווית העין איתרנו אחת שמכרה שיחי מרווה עצומים. רכשנו שתי חבילות (קילו) במחיר 20 שקלים. כחובבי מרווה מושבעים (גם לתה וגם לניקוי אנרגטי בבית) הבנו שמדובר בהשקעה טובה מאוד.

3.    ש' נראתה מאוד מגובשת בהליכתה ואז סיננה "אני מקווה שלא תיבהלו מהמוכרים בשווארמה שאנחנו הולכים אליה, הם נראים כמו חמאסניקים, אבל מאד נחמדים". כשהגענו למסעדת "אל-שולה" ש' זכתה לקבלת פנים חמה והיה ניכר שמדובר בלקוחה קבועה. הישיבה במסעדה היא חוויה שאין שניה לה, מדובר במעין חדר אוכל עמוס לעייפה, כולם אוכלים, כולם שמחים, כולם שותים פפסי ואנחנו היהודים היחידים. גאווה גדולה ניכרה על פניו של המלצר כשש' התעכבה על כך שיוסיפו שומן ל3 חצאי המנות שהזמנו. הטעמים היו מופלאים. פיתות דקיקות ושווארמה חרוכה שניכר היה בה טעם חמצמץ וממכר (לטענתה של ש' מדובר בשרידי סומק שמשמש אותם בתיבול הבשר).

4.    נאלצנו להזמין עוד 3 חצאי מנות וגם עוד מנה גדולה בצלחת (שגם ממנה נאלצתי להכין עוד חצי מנה באופן עצמאי).

5.    ממשיכים לכיוון העיר העתיקה, עוצרים בחנות טבק וקונים 2 מצתים כסופים עתיקים כאלה שממלאים בנפט. ממשיכים ללכת, פניה של ש' מרצינות וניכר כי אנחנו עומדים להגיע למקום חשוב במסלול. כל עיסוקם של Alarz refreshments & sweets הוא חלב שקדים והם מגישים אותו בכוס פלסטיק קרה. חלב השקדים התגלה כבן לוויה נאמן להליכה בשמש הטופחת בכניסה לחומת העיר.

6.    נכנסנו אל תוך העיר העתיקה דרך שער שכם. מיד בכניסה בצד ימין פקדה עלינו ש' לעצור לקפה שחור ב"קפה רימון". בילינו שם חצי שעה קסומה על המרפסת הקטנטונת בלגימת קפה חזק עם הל (מידיום סוויט) ועישון נרגילה (פעם ראשונה בחיים). ש' הסבירה שמוטב להזמין ולדבר בשפה האנגלית באזור הזה וכך עשינו.

עייפים ומרוצים מיהרנו אל האוטו, סקרנים כבר להגיע אל החדר בממילא. ניחוח שיחי המרווה שעלו מהמושב האחורי הכניסו אותנו למחשבות. הבנתי שלא משנה אילו הוכחות מדעיות יוצגו בפניי, אני עדיין חושב שהשמש שוכנת קרוב יותר לעיר ירושלים מלכל מקום אחר בעולם.

* לקריאת סופ"ש בירושלים – חלק ב',  לחצו כאן.

מלון ממילא, המלך שלמה 11 ירושלים, טל': 02-5482222

Al–Shuleh Grill, רח' סלאח א דין, מזרח ירושלים, טל' 02-6273768
Alarz refreshments & sweets, ליד תחנת האוטובוסים ברחוב שממנו נכנסים לשער שכם
קפה רימון, מיד אחרי הכניסה לעיר העתיקה משער שכם, מצד ימין