1. מקובל לחשוב שכשיום כיפור נופל על שישי-שבת זה עצבים שלא ברא השטן. אבל פתאום, ברוח הפיוס שנחה עלינו, זה נראה לנו הכי הגיוני. בעיקר להורים שבינינו. שבוע אחד (כמעט) מלא שהילדים נמצאים במסגרות השונות (נשמע נורא) – עושה לנו מאוד שמח בלב.

2. מקובל לחשוב שביום כיפור יש לנו שפע של זמן ופנאי כדי לקרוא המון-המון-המון על המרפסת. בפועל זה קשקוש וכולם יודעים את זה (להוציא את העובדה שאין לנו מרפסת). רוב הזמן אנחנו עסוקים בלהתחבא מכל אלה שקוראים לנו מהרחוב או לחילופין רודפים עם מקל מטאטא אחרי הבת הרודנית שלנו שמנסה את כוחה ברכיבה על אופניים.

3. מקובל לחשוב שביום כיפור יש שקט. וזה כמובן נכון. וכמו כל שנה בטח גם מחר נטייל ברחוב לעת ערב, ננשום את האוויר הנקי יחסית ואת דקות השקט הנדירות עמוק לתוך הריאות, ונגיד כמעט ביחד "נו באמת, למה לא עושים עוד כמה ימים כאלה בשנה".

ולסיום, הנה שתי המלצות תרבותיות מעולות שינעימו את זמנכם בסופ"ש הקרוב או בכל סופ"ש אחר:

א. האלבום האחרון והצרוד של לאונרד כהן, Popular Problems, שקיבלנו מתנה לראש השנה ובטח נקנה אותו לכל החוגגים יומולדת בחודשים הקרובים. נושאים כבדים בהגשה לאונרד כהנית מינימליסטית, נונשלנטית ויפה (69.90 ש"ח, במקום 89.90 מחיר מלא, במוסיקה נטו).

ב. הרומן האחרון של דקלה קידר הנפלאה "בתים של אחרים" שקראנו במהלך השבועיים האחרונים ונהנינו מכל פסיק, אות, מילה ורגש (הוצ' זמורה ביתן, 53.1 ש"ח, במקום 59 ש"ח מחיר מלא, בסימניה).

גמר חתימה טובה.