זה הגיע באיחור, אבל הגיע אשתקד: הסופרת הקנדית אליס מונרו זוכה בפרס נובל והעולם מוחא כפיים גם לסופרת וגם לחברי האקדמיה השבדית. הפעם הם לא פספסו. כל מי שקרא ולו סיפור קצר אחד שלה יכול לזהות בקלות את הניצוץ הגאוני של הקנדית הזאת, שספרה הראשון "ריקוד הצללים המאושרים" ראה אור בשנת 1968 ועתה יוצא לראשונה בעברית בתרגומה של אורטל אריכה. ספרים אחרים משלה תורגמו לעברית לפני שנים בעברית, ביניהם: "הבריחה" ו"יותר מדי מאושר".

גם בספר הזה, כמו בספריה האחרים מתמקדת מונרו בסיפור הקצר, סוגה ספרותית שמעולם לא זנחה. 15 סיפורים קצרים בקובץ, מתרחשים בקנדה ועניינם מערכות יחסים במשפחה, גיל ההתבגרות, ילדות, נעורים, אהבה נכזבת, אהבה נכספת ומוות. הקובץ נפתח בסיפור "הקאובוי של האחים ווקר", ביתו של סוכן מכירות מתלווה לאביה וזוכה להציץ באהבת נעוריו. עם יד על הלב: לא הייתם רוצים להציץ באהבה כזאת של אמא  או אבא שלכם?

ב"טיפת מזור" מביאה מונרו את ספורה של צעירה המשתכרת בבית זרים ומנסה לשים קץ לחייה בעקבות אהבה שלא מומשה. באחד הקטעים בסיפור כותבת מונרו: "שבוע לפני כן, נפשי המאוהבת היתה מוצאת דרך לעקוף את העניין הזה. אז מה היה הדבר שהחזיר אותי לעולם?"

בסיפור קורע לב אחר, "היום של הפרפר", נוגעת היא במוות בצורה מאופקת וחידתית. לקורא לא ברור אם צעירה החולה מתה, הדברים לא נאמרים במפורש, אבל מונרו שותלת לקורא רמזים ואומרת לו לפענח את הסיפור בעצמו.

בסיפוריה הנפלאים והעמוקים היא לוחשת לקורא: אני סיפרתי בדרכי ואתה הקורא קח את הסיפור לאן שאתה רוצה. וזוהי גדולתה וזוהי גם גאונותה של מונרו: היא לא כובלת את הקורא לעלילה המרתקת והאמינה שלה. היא יודעת מהן זכויותיו ומספקת לו ספורים מרגשים, מדמיעים ומפעימים. ותמיד תמיד היא עושה זאת בסיפור קצר, בריצה מענגת למרחקים קצרים. בעשרים עמודים מצליחה מונרו להשיג מה שסופרים אחרים אינם מצליחים להגיד במרחק ארוך של שלוש מאות עמודים ויותר.

"ריקוד הצללים המאושרים" מאת אליס מונרו (מאנגלית: אורטל אריכה. הוצאת מחברות לספרות 2014) – 62 ש"ח בחנות המגדלור, במקום 69 ש"ח