אחד הנושאים הכי חמים, גם כבסיס מעולה לשיחה אבל גם כהשראה אמנותית – הוא היחסים עם ההורים שלנו. מדובר ברקמה הכי עדינה והכי דינאמית, כל חוט מושך חוט אחר, כל מילה מזיזה אותנו בכמה מילימטרים, כל מבט, כל מחשבה, כל פרט. החופש לאהוב בלי לדאוג, החופש למאוס, החופש להתלות, הפחדים מהפרידה, הרצון להתנתק. בקיצור, קחו את כל הקלישאות שעולות לכם בראש, תחברו ביחד, תעשו קציצה וזרקו למחבת עם שמן רותח. זה זה.

וגם אנחנו, חוטאים במחשבות נוגות על הורות וילדים, זה בא בגלים. והיינו בתערוכה שנפתחה ממש לאחרונה וריגשה אותנו באופן מיוחד: "וייצמן 7" (אוצר: דוד עדיקא). הצלמת יהודית שרייבר צילמה את עצמה עם הוריה בביקוריה בביתם, הבית שבו נולדה וגדלה ברחוב וייצמן 7 בקריית אתא. התמונות המרגשות עד דמעות, שצולמו בטלפון הסלולרי שלה, מתעדות אותה בסיטואציות פרטיות עם הוריה המתבגרים. מספיק מבט אחד ביהודית, אמא לשלוש בנות וסבתא לנכד אחד, ואִמה (בעלת העיניים הטובות), יושבות על הספה בבית עמוס הזיכרונות, ומתחבקות. בלי מילים הן מסכמות ביניהן את העבר, חיות את הווה ומביטות באומץ (ובחוסר ברירה) אל העתיד. לצד סדרת התמונות של יהודית עם הוריה, מוצגת עבודה נוספת  בה מצולמות שלושת בנותיה של יהודית – מוארת, צבעונית ומלאת עתיד.

משהו במגע בין שתי הנשים האלו, הגדולה והקטנה, הקטנה והגדולה, בחיבור הקוסמי, בשותפות הגורל, בנינוחות ששוררת בין שתיהן – העלה בנו מחשבות על אמא שלנו.  וכאן בעצם, אנחנו נכנסנו לתמונה.

תערוכתה של יהודית שרייבר, "וייצמן 7", אוצר: דוד עדיקא

גלריה d&a יהודה הלוי 57, תל אביב, שני עד חמישי 11:00-14:00, 16:00-19:00, שישי 11:00- 14:00 . התערוכה תוצג עד ה 4.6.