בכל פעם שאני מספרת למישהו חדש שיש לי ירקות על הגג הוא מזכה אותי תחילה במבט של החשודה המיידית, שאומר "אה, את מהעשירים האלה, אז אל תלמדי אותי על ירקות, ביצ' ". אבל מבטו מתערער אט אט אל מול דמותי הפרומה שאינה מתיישבת בעיניו עם בעלת דופלקס מן המניין. סתם גג, אני מבהירה מיד, הגג של הבניין עם דודי שמש וזפת. למה אני כל כך פוחדת להיתפס כעשירה הוא נושא מרכזי בטיפול שלי, אבל הפשט הוא שאינני עשירה, אז למה אני צריכה לחטוף מכל הכיוונים גם שיחות איום מהבנק וגם מבטי צדק חברתי מהעמך. שיהיה ברור, סתם גג של כל בניין, שכל אחד יכול לבחור להרים עליו גן ירק בתנאי שהשכנים שלו טולרנטים וטובי לב כמו שלי. אני מסתכלת על הגגות הצחיחים מסביב ועולה בי תחושה של פספוס עמוק, סוד הגג הנעלם, איך העיריה לא מחייבת כל בניין לקשט את הגג שלו בירוק. כל כך מעט שטחי מחיה והנה זרוקים להם מאות אלפי דונמים מרחפים בין שמים וארץ ורק פה ושם מציץ לו ענף מאיזה גג. מי אמר שכדי לגדל ירקות צריך לעבור בטאבו?

מחוץ לעיר הצפופה בנגב למשל או במושבים בעמק יזרעאל כל מי שיש לו שטחי גג ושכל, מגדל עליהם חשמל אז דווקא כאן שכדי לגור במגירה עם כיור צריך משרת מלצרות מלאה היה צריך לקפוץ על כל פיסה ולגדל בה משהו שאוהבים, חיות, ילדים, ירקות. כנראה שזו הסיבה לביטוי 'מטר מרובע', כשמתחילים לחשוב במטרים – ננעלים באיזה מרובע. כן, לא הייתי כוכבת הכיתה בגיאומטריה והנדסת המרחב למעט המישור הצר שבו ביקשו למצוא את הזווית. תכף ירד גשם ואם יש לכם פיסת אדמה באוויר מתחת לשמים שימו זרע באדמה, מהר, לפני שתפספסו את העונה, הזמן לטובת המאחרים, כי החורף השנה הוא מהסוג המעוכב. קחו את הפיילה שזרקתם כי יש בה חור או סלסלת קש ישנה, רפדו אותה בחולצת טריקו קרועה, תביאו אחד שק אדמה, שעולה כמו קילו מלפפונים וזירעו לכם כרוב, חסה, סלק או בצל ירוק, פטרוזיליה, שמיר, מה שתמצאו בשקית הזרעים הראשונה שתתקלו פה. אפילו רק פרחים, בשביל הנשמה, בשביל אובמה, בשביל להפריח את השממה שמעל הבתים.

גב' כהן, אפשר את המפתח לגג? מירי שולחת אתכם לחפש גגות

וזה עוד אחרי הזנחה. העגבניות העשוקות מהגג של מירי