אם גם לכם היה בבית אבא אינטלקטואל, שנהג לרכוש באדיקות גיליונות פלייבוי ופנטהאוז "כי המאמרים שלהם פשוט מעולים", כנראה שגם אתם גדלתם כחלק מקהילה רחבה של סקסתטיקנים – חובבי סקס ואסתטיקה במידה שווה. לא שאיכפת לנו אם תכבסו את ההגדרה עוד קצת ותכנו את עצמכם, נניח, "חוקרי הפן הפאלי של הדימוי המגדרי" או "מתעניינים בפוליטיזציה של הסקסיזם" –  וואטבר. מה שחשוב הוא שלא תפספסו את כתב העת המרענן ביותר בסביבה שמתנהל בדיוק במרחב הזה.

"מיס.יוז", שפרסם בינתיים שני גיליונות, הוא מגזין עכשווי ש"עוסק במיניות ומשתמש בה על מנת לדון בנושאים חברתיים ופוליטיים, דרך מגוון טקסטים ויצירות, חזותיות ומילוליות". הגיליון האחרון דן במושג "אקו-סקס" ובוחן את הקשרים בין סקס לאקולוגיה, או כפי שמצהירים יוצריו: "גיליון אקו-סקס עוסק בפוליטיקה של האקולוגיה דרך בירור יחסים בין מין ומיניות לבין טבע, טבעיות וסביבה טבעית". ואנחנו אומרים, סקס זה סבבה, אבל למה לערב פוליטיקה בכל דבר?

ב"מיס.יוז" משתתפים לא מעט יוצרים מסקרנים. יש בו סיפור קצר של משה סקאל על קרוזינג בגרוזיה ("גרוזינג") וסיפור קצר של עינת יקיר ("זה קרה במספרה"), טור של נטלי פרוסט על האקולוגיה של הזנות, טור של רוני שני על טכנולוגיה ומיניות, איור נשגב (כתמיד) של אסף חנוכה ויצירות אמנות מתריסות ו/או מתסיסות, חלקן של אמנים ואמניות מקומיים וחלקן בשיתוף שמות בינלאומיים (כמו אנני ספרינקל ואליזבת' סטאפנס, הצלמת האמריקנית נעמי האריס, האמנית הפלסטינית נואל ג'בור ועוד). רק אל תעשו את השגיאה המתבקשת, ותשאירו את הגיליון בשירותים של הילדים. יהיה לכם ממש קשה לשכנע אותם שבאתם בגלל המאמרים.

מגזין "מיס.יוז", גיליון מס' 2: אקו-סקס (104 עמ') – 50 ש"ח
להשיג ברשתות סטימצקי, צומת ספרים, בגלריות, בחנויות ספרים עצמאיות ובאתר המגזין: www.msuse.com