העיתונאי-הלשונאי רוביק רוזנטל אוהב את השפה העברית. גם העברית אוהבת אותו ומתמסרת לו על רבדיה השונים. הדדיות זו באה לידי ביטוי בספרים ובכתבות שלו. עד כה נהנה מכתיבתו הקהל הבוגר. עתה יצא לאור ספרו הראשון לילדים "המסע המופלא לארץ המלים" ואכן, זהו מסע הרפתקאות מופלא של שירה ודורון, אח ואחות שאוהבים להתווכח. סיפור דמיוני על "שני ילדים מארץ האנשים" המתארחים בארץ המלים הרחבה. וכמו כל ארץ אחרת, גם  זו מלאה ניגודים.

בפונדק המלים הטובות הם פוגשים את נעים וטעים, יעיל ופעיל, אדיב ונדיב, אדיר ונדיר, ותיק ועתיק. בטירת המלים הגבוהות הם מגלים שזהו "המקום הכי מגעיל בארץ המלים".  השניים מבקרים בערוגות השורשים, בקרקס הטבעות, בכפר המנגן, במערת המלים המקוללות. בכל מקום חווים חויה אחרת ולומדים משהו חדש על  המקום ועל השפה. לעתים זוכים לתשובה לשאלה מטרידה, לעתים מהרהרים של בסוגיה לשונית. חלק מן המפגשים מפחידים ומעמידים בסכנה את שירה ודורון ומאפשרים לקורא הצעיר רגעים של פחד וחרדה לגורלם של הגיבורים, כי אנדרלמוסיה, מפלצת הבוץ, מסוכנת מאד. כדאי גם לכם להיזהר ממנה.

בצד העלילה הקסומה והקולחת קיים הרובד הלשוני. כמעט כל פרק מפרקי הספר מוקדש לתופעה לשונית אחרת, או להרהור פילוסופי על השפה ועל מהותה. מה קורה למשל, כשהמילים נעלמות  מן השפה. התשובה פשוטה: "כשמילה הולכת לאיבוד אף אחד לא מחפש אותה. היא צריכה להסתדר לבד" (עמ' 72). ועוד שאלה: "האם יש גבולות לארץ המלים?" שואלים הילדים האורחים וזוכים לתשובה: "בקצה ארץ המלים יש תהום גדולה ועמוקה. תהום השתיקה. בתהום בשתיקה נבראה ארץ המלים" (עמ' 32). אהבתי את הקשר בין שתיקה למלים. אהבתי את המילה תהום. זו הזכירה לי את סיפורה של "אבן השתיה", אבן יסוד שמתחתיה תהום וממנה הושתת העולם וממנה שואב הוא את כוח קיומו.

רוביק זורנטל יודע ששפה זה כוח קיומי. קשה לדבר על ספר זה מבלי להתייחס ליופיה של השפה. אי אפשר שלא להתאהב בעברית הזו שזורמת בפשטות, בסלנג, בפתגם, בהומור, בעתיק ובחדש. ובאמון רב שרוחש הסופר לקורא  הצעיר. רוביק רוזנטל מבטיח לקרוא שישוב בספר המשך. אני מצפה להתמוגגות נוספת.

הספר "המסע המופלא לארץ המלים" – רוביק רוזנטל (איורים: מיש, עריכה: רחלה זנדבנק, עיצוב העטיפה: להב הלוי, 142 עמ', הוצאת כתר) – 84 ש"ח
להשיג בכל חנויות ואתרי הספרים