אני לא אשת בשורה, הגג מת ואני הרמתי ידיים, מי שבוחר בחיים יחיה ומי שוויתר, אני מוותרת לו. במקום ליילל הלכתי בגשם וספרתי טיפות, חושבת בלב שמי שבאמת רוצה, ימצא את הדרך אל המים. שורשים ארוכים, עלי מניפה, הסתפקות במועט, אין לי מושג. אני יודעת רק שגם לי לא קל לקושש את מזוני בעיר הגדולה, אומץ והתמדה תמיד הוכיחו את עצמם.

בבית העמדתי מרק תירס משקית של גרגרים קפואים, חצי פלפל אדום עתיק וחצי בצל שידע ימים יפים מאלה. ״למרק הזה יש טעמים עמוקים של אשמה״, אמרה המרכזית, ולא יספה. אז התיישבתי למקצה שבץ נא עם הקטנה, ניצחתי אותה בלי בושה ונקמתי את מאות הנצחונות שלה עלי במשחקי קופסא ובכלל, ואפילו לא הזזתי שריר בפנים. אז אם חשבתם שטמונה כאן המלצה, כמנהג האתר, ועוד בתחילת השנה החדשה, בהחלט עליתם עלי. הלאה האשמה, קדימה האנושיות, מושלמת אני כבר לא אהיה אז לפחות מותר לי לנסות לשמוח בחלקי, או לכל המועט, למזער את תחושות הסבל. אז שנה אזרחית טובה, על קברי, כשיגיע העת, ביקשתי לכתוב רק: עשתה כמיטב יכולתה.