בזמן האחרון יש לנו תיאבון בלתי מוסבר לגלריות. אולי זו התערוכה הנפלאה של צדוק בן דוד במוזיאון, שפתחה לנו את התיאבון התרבותי, ואולי סתם התעוררות מחודשת של סקרנות לקראת האביב, אבל אם להיתלות רגע בציטוט הידוע של פורסט גאמפ, ולעשות עליו טוויסט קטן – ביקור בגלריה הוא כמו בונבוניירה. אתה אף פעם לא יודע מה תקבל.

וככה, מכל תערוכה אנחנו יוצאים עם אהבה חדשה: בהתחלה אנחנו מהססים, אחר כך נכנסים, ובדרך החוצה יש לנו בראש לפחות עבודת אמנות אחת שלא תצא ממנו בזמן הקרוב. זה קרה לנו השבוע בתערוכה "אהבוני" של שוני ריבנאי, שמעלה שאלות מעניינות על הקשר בין אמן למותג (ריבנאי, כידוע, הוא פרסומאי) ועל הצורך (האובססיבי?) שלנו באהבה. בתערוכה הזאת אכן התאהבנו בענן הגדול והשמנמן שניצב במרכז החלל, בעדבודה נוספת ששמה "אהבוני תרנגול ומרשמלו", ובעיקר חמדנו את הקלאץ' – עבודה נפלאה של תיק ערב מדוגם בשם "תיק ערב גוצי" (שמן, שמן תעשייתי ועלי זהב על נייר). אגב, אם אתם חוששים ש"לא תבינו" את התערוכה, אתם מוזמנים להירגע. מקורותינו מהפקולטה לאמנויות נוהגים לומר שמה שחשוב היא החוויה הרגשית (ורגש, תודה לאל, לא חסר). אז עזבו אתכם מטקסטים מפותלים בקטלוגים ("הצרנה"? הלו? יש מישהו בבית?) ופשוט קפצו לנווה צדק לחוויה אסתטית מעוררת מחשבה, שתינעל בעוד שבועיים. וכמובן, אל תשכחו את הקלאץ'. מבחינתנו, הוא-הוא המחולל האמיתי של הזינוק בעליה.  

תערוכת יחיד של שוני ריבנאי "אהבוני" (נעילה: 19 במרץ)
לפרטים נוספים – גלריה טבי דרזנר, אחווה 24, נווה צדק, תל אביב, טל': 077-7870605, www.shonyrivnay.com