לילות החורף הסוערים והגשומים השבוע, בשילוב עם העובדה שאין מה לראות בטלוויזיה, גררו אותנו למצב רוח של פופקורן פלוס סרט מתח בדיוידי. אבל לא מהסוג המתוקתק של ריאן גוסלינג, אלא מותחן גוד אולד פאשן, תור הזהב של הוליווד סטייל, כזה עם תסריט טוב, מלא טוויסטים ושפה גבוהה, כמו שלא עושים היום. מסוג הדברים שאפשר היה למצוא רק בלילות שישי בערוץ 1 כשישנים אצל סבתא.

מכיוון שלא כיף לנו לשקשק לבד, החלטנו לתת לכם בסדר אקראי את שלושת סרטי המתח הקלאסיים הכי מעולים שאולי עוד לא יצא לכם לראות, אבל לנו, באופן אישי, הם הפכו את השיער לקצת יותר לבן. בואו לסלון, האחרון שנכנס שיכבה את האור.

"בודדה באפלה" (Wait Until Dark, 1967) – אודרי הפבורן האהובה מגלמת אישה עיוורת שסומכת בלית ברירה על טוב לבם של זרים שמנסים לשדוד אותה. אחת ההופעות המצמררות של שחקנית ראשית אי פעם, אם תשאלו אותנו, והיא זיכתה את הפבורן במועמדות לאוסקר.

מרלן שלי מרלן. מרלן דיטריך בסרט "עד התביעה"

"עד התביעה" (Witness for the prosecution, 1957) – סרטו המעולה של הבמאי הנערץ בילי ויילדר ("חמים וטעים") זכה באוסקר עבור הסרט הטוב ביותר, ולא בכדי. הסיפור מאת המאסטרית אגתה כריסטי עוסק בעורך דין ותיק, שרגע לפני פרישתו מתבקש להגן על אדם שמואשם ברצח אלמנה מבוגרת. הסרט רב התהפוכות לווה בגימיק "אל תספרו לחברים שלכם איך זה נגמר, או שזה יהרוס להם", אז לא נספר לכם. רק נגלה שמרלן דיטריך נותנת פה יופי של עבודה.

עיניים עצומות לרווחה. מתוך הסרט "ליל הצייד"

"ליל הצייד" (Night of the Hunter, 1955) – קלאסיקה גותית שיש לה מעריצים שרופים יותר משל ג'סטין ביבר, בבימויו של צ'רלס לוטון (זה ששיחק את עורך הדין הישיש ב"עד התביעה"). רוברט מיצ'ם מגלם מטיף דתי פסיכי שעוקב אחר שני ילדים שמחביאים אוצר בתוך בובה שהותיר להם אביהם בטרם נהרג. שם הסרט אומר פחות או יותר הכל. לראות בעיניים עצומות.