"הירידה מן ההר/ אינה מובילה בהכרח למקורות מים,/ למסתור מפני אורבים,/ אבל כל בוקר אני יורדת מן ההר…" (עמ' 40). "ומן ההר אפשר להשקיף, להתבונן ולהרהר באדמה ובכל מה שהיא מצמיחה. כשהיא מגביהה קצת את עיניה מן האדמה, היא רואה את האיכר, מתבוננת בו בקנאה: "הוא קיבל כל שיכול אדם לבקש מפיסת אדמה." (עמ' 76). וזה מה שמירי גלעד עושה בשיריה הנפלאים – משוטטת בין בית, חלון, חצר פנימית, חצר אחורית, מפלים ושמורת טבע נדירות, וכותבת: "תמיד יצאנו לדרכים בעקבות העשב/ הלכנו אחר זיכרון הבאר האחת/ ובקשנו לגול מעליה צימאון אבן שבתוכנו./ דלינו מים מתהומות להגביה אותם אל הגבעות./ וחסרנו,/ ושוב יצאנו משורשי זיכרונות." (עמ' 74).

אם בספרה הקודם, "שעה אחת ביום" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, זכה  בפרס הביכורים מטעם משרד החינוך) כתבה גלעד על שעה, בספר שיריה החדש היא כותבת על רגע. בין ספר לספר, השעה הופכת לרגע. ואכן, זה מה שמאפיין את השירים הקסומים: רגעים של חסד, שצולמו בזוג עיניים או ניצודו בכף היד, שלא יחמקו להם. "זמן רב התגלגלתי ביערות רדומים,/ לא אמתין עוד לסימנים חיצוניים" (עמ' 49). מירי גלעד כותבת על יער ועל עץ, כותבת על מקום אחד שהוא הרבה מקומות. על הרצון לבוא אל היער ולתעות בסבכיו, אבל מעל הכול: לתהות, לשאול שאלות ולהיות מוקסמת.

מתוך אותו קסם ומתוך אותה השתאות, בלי שתרצה ובלי שתתכוון, בצורה כל כך כנה וטבעית, גם הקורא מוקסם, מאותה חידה שקוראים לה יער, ואם תרצו לחידה הזו קוראים שיר.

"רגע על פני האדמה", קובץ שירים מאת מירי גלעד (עריכה: לאה שניר, 96 עמ', הוצאת הקיבוץ המאוחד) – 68 ש"ח (או 48 ש"ח באתר ההוצאה)