כל מי שמאמין ששירה היא קודם כל עניין בין הכותב לקורא (ולא בין הכותב למסע יחצ"ני) – יתענג על מבחר השירים החדש של המשורר יחיאל חזק "במרחק צעקה מן העולם" ויתהה: האם מחביאים את המשורר הגדול הזה, או שמא הוא מעדיף להתחבא?

"פתאום אביב פולש אל החלונות/ והימים שקופים כנשיקה" (עמ' 39); "הלאה חמור, תן שלום ליושב/ על גבך" (עמ' 106); "האבן עכשיו היא אני/ ואת מפסלת בינינו סודות" אלה ציטוטים אופיינים לשירתו של חזק. "תגידו, מי פרע את רעמת השמש/ מי סרק את האור/ מי שלח ציפורים מן הכובע / ורדף אחרי איילות?" כותב חזק בשיר שהקדיש למשורר אמיר גלבוע. בשירתו מנהל חזק דיאלוג עם משוררים רבים (ע. הלל, איתן איתן, לורקה ואחרים) ועם דמויות מקראיות והקשרים מקראיים. ובעיקר מנהל דיאלוג עם ילדותו בקיבוץ אפיקים ועם נופי הנפש והנהיה למרחקים.

המבחר שערכה בקפידה העורכת-המשוררת לאה שניר, מכיל שירים שנכתבו לאורך יובל שנים. שירה שאין לטעות בשורשיותה – "העשבים והקוצים עומדים בתפילה ואפשר לשמוע את שריקתם."
חזק כותב על ימים אחרים: "מים זרמו בנחלים והיו פחות קוצים". יש הרבה קיץ בשירה הזאת, הרבה אבנים והרבה שמש ואדמה שניתן לשמוע את אנחתה "עמוד בצד ותן לשמש לחמם את האדמה הזאת". והציפורים כאן שרופות, והעולם נכנע למוות או מתמכר לגעגוע.

זוהי שירה ריתמית, עדיף לקרוא אותה בקול ולשמוע את התהודה ואת היופי הריתמי הגלום בה (אל שירתו של חזק התוודעתי לפני שנים רבות לאחר ששמעתי אותו בערב שירה עברית לפני שנים בלונדון). השירים נלחשים ונצעקים. והצעקה לובשת פנים רבות שהלחישה היא רק פן אחד שלה. באחד השירים כותב חזק: "…אם יבוא הקץ על המרחב הזה, עד שיבלו פרחי/ האור במלוא תנופת מכחול, ויישאר הצבע האפור, / מה יגידו הצבעים האחרים, רק/ שמור  עלינו, שמור…" (עמ' 169).

בלי לוליינות מטפורית, בלי יחצ"נות משומנת, בשקט בשקט יוצא לאור מבחר שירים נפלא של משורר גדול. ומי שאוהב שירה יכרות ברית נפש עם שירתו של חזק.

"במרחק צעקה מן העולם" מבחר שירים מאת יחיאל חזק (ערכה והביאה לדפוס: לאה שניר, 255 עמ', הוצאת הקיבוץ המאוחד) – 88 ש"ח (או 62 ש"ח באתר ההוצאה)